פורטל התורה והתשובה - כל ההוכחות שהתורה אמת במקום אחד
 
 

 


ספרים מופצים בחינם



 


 

לשחות נגד הזרם
מאת: דני שחק
 הכרויות לדתיים
דג ששוחה עם הזרם, אין ראָיה אם הוא חי או מת. דג ששוחה נגד הזרם, הוא ודאי חי. יש כאן ראָיה גופית שהוא חי, כי גוף מת, אמור באופן טבעי, להישטף עם הזרם, מבלי יכולת להתנגד. על מנת לגלות התנגדות לזרם, חייבת להיות לגוף רוח חיים, הפועלת עליו, ומושכת אותו בכיוון המנוגד לכיוון הזרם (להרחבה בעניין 'ראָיה גופית' ראה מאמר: נושאי החותם).

 
על מנת לזהות כוחות נעלמים, שפועלים נגד הזרם, צריך תחילה לזהות את כיוון הזרם. רק על רקע הזרם, מתגלים הכוחות נעלמים שפועלים נגד הזרם. למשל: כאשר אנחנו אומרים שהסֶדר המתגלה בעולם, לא יכול היה להיווצר ללא מסָדֶר, מוכרחים קודם לכן לבדוק, מהו המצב הטבעי לחומר – לנוע לכיוון הסדר או לכיוון האי-סדר? רק אחרי שזיהינו, שהחומר זורם באופן טבעי ממצב של סדר למצב של אי-סדר, ואין הוא מסוגל לייצר סדר בכוחות עצמו, רק אז נוכל לומר בוודאות, כי הסדר שבחומר, חייב לבוא מבחוץ, כלומר, יש כאן ראָיה גופית לכוח נעלם, הפועל על החומר מבחוץ. הגורם הנעלם הזה, הוא בהכרח רוחני, כיוון שודאי אינו חומרי, שהרי הוא יוצר סדר בניגוד לטבע החומריות.
 
בקצרה: אם הסֶדר שבחומר, אינו מנוגד לטבע החומר, אין ממנו ראָיה להשפעת הרוח על החומר.
 
לבוא ולומר באופן כללי, שלכל סֶדר יש מסָדֶר – מבלי לדעת קודם לכן, שהסדר נוגד את טבעו של החומר – זאת הכללה, ולא ראָיה.
 
לא צריך להיות מדען טילים, על מנת להכיר בגורם הבלאי, המניע את החומר ממצב של סדר למצב של אי-סדר, שהרי הכול בהכרח מתיישן, מתפרק, ומתקלקל עם הזמן. למעשה, הדרך היחידה לקבוע את כיוון תנועת הזמן, היא מתוך הזרימה של החומר לכיוון האי-סדר, לדוגמא: אם יצלמו סרט, שבו נראית כוס זכוכית נשברת לרסיסים, ויקרינו את הסרט במהופך – מן הסוף להתחלה – כולם ידעו שהסרט מוקרן במהופך, כי צורה עשויה להתפרק לגורמים ולהתפזר, אם תתנפץ אל הקיר, אך הגורמים המפוזרים, לא ייתכן שיתלכדו פתאום לכדי צורה מסודרת, כתוצאה ממכה לא מכוונת, אלא אם כן פועל על הערבוביה מושך חיצוני, וכבר אמר שלמה המלך "הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר וְהַכֹּל שָׁב אֶל הֶעָפָר" (קהלת ג כ). כלומר, בכל מקום שיש חומר, יש את מלאך המוות, האחראי לשחיקה, לפירוק, ולפיזור, של כל הקיים. 

 
רק אחרי שקיים גורם הבלאי, המבקש להחזיר את כל הבריאה לתוהו ובוהו, כל הזמן, יש מקום לשאול: אם כן איך נבראו היצורים מלכתחילה, בסביבה שלא רק אינה יוצרת סדר מטבעה, אלא עוינת את הסדר ומבקשת כל הזמן לבטלו? מה גורם לכך שיש בעולם בני אדם, ובעלי חיים, וצמחים, ואף חפצים דוממים? כל זאת לא אמור היה להיות קיים בחומר. אם בכל זאת רואים שסדר וצורה קיימים בחומר, ואף נוצרים בו כל הזמן מחדש, זו ראָיה למעורבות של גורם חיצוני, לא חומרי, שהרי הוא פועל בחומר, פעולות המנוגדות לטבע החומריות.

 
כל אדם הטורח להתבונן במציאות הסובבת אותו, יוכל בנקל, לזהות תבניות של חכמה וסדר, שלא יכלו להיווצר מתוך החומר עצמו. בעלי החיים נושמים את החמצן שבאוויר ופולטים פחמן דו-חמצני, הצמחים צורכים את אותו פחמן דו-חמצני שפלטו בעלי החיים לאוויר, ובצירוף אור השמש, הם מייצרים ממנו סוכרים בתהליך הפוטוסינתזה. תהליך זה גורם לפליטת חמצן מחודש לנשימה, ויוצר גם סוכרים לאכילת בעלי החיים. והשמש – שהיא זו אשר מאפשרת את תהליך הפוטוסינתזה – נמצאת בדיוק במרחק הראוי מכדור הארץ על מנת לאפשר חיים על פני האדמה. כל הסדר הזה וההתאמה הזו, לא אמורים להיות בחומר מצד עצמו, וחייבים לבוא כחתימה מבחוץ. בעלי החיים לא קשורים בכלל לצמחים, ואין הם מעוניינים בטובתן, ואף אוכלים את הצמחים להנאת עצמם. הצמחים אין להם עניין ברווחתם של בעלי החיים – הם עסוקים רק במילוי צרכיהם הם. במערכת כזו שבה כל יחידה היא נפרדת ואנוכית, לא אמורה להיות אחדות והתאמה. אם למרות זאת, ובניגוד למצופה, מתגלה בבריאה הרמוניה, וסדר, והתאמה הדדית, והשלמה הדדית, הסדר הזה מהווה ראָיה למעורבות פעילה של גורם רוחני מנווט.
 
למרות שיש גם דברים, הנראים לכאורה, כלא מסודרים, ולא הכול נראה תמיד כל כך מסודר, אי הסדר אינו מוכיח דבר, כי ההעדר אינו מוכיח כלום, ואדרבה, לא רק שאי-הסדר אינו מכחיש את הראָיה הנובעת מן הסדר, הוא חלק בלתי נפרד ממנה, כי הוא יוצר את הזרם, שרק ביחס אליו ניכרת החריגה מן הזרם. אילו לא הייתה הערבוביה מייצרת לפחות קצת אי-סדר, כשהיא פועלת במתכונתה הרגילה, ללא התערבות מן החוץ, כיצד היינו מזהים חריגה מן המתכונת? דווקא מתוך אי-הסדר, ניכר טִבעו העכור של החומר – אשר הערבוב גורם לו תמיד להתבלגן – ורק אחרי שנוכחנו לדעת, לאיזה כיוון נוטה הזרם, באופן הרגיל, אפשר להכיר בחריגה, בבחינת: "אין האור ניכר אלא מתוך החושך". החריגה איננה בהכרח המקרה יוצא-הדופן. גם אם כל הדגים שבים ישחו נגד הזרם, תהיה זו חריגה, כי על פי טבע, הנטייה מושכת לכיוון ההפוך.
דברנו בעניין ההתאמה בין היצורים השונים לבין עצמם, שהיא ודאי מעוררת התפעלות, אך מה בדבר קיום היצורים עצמם? איך יתכן שהם בכלל קיימים? איך קמו ונהיו מלכתחילה, בסביבה שהיא כל כך עוינת את הסדר והצורה?
 
במסכת נידה דף לא עמ' א, אומרת הגמרא: בשר שלא מולחים אותו, אפשר מיד להשליכו לכלבים, כיוון שהוא יירקב ויתפרק תוך זמן קצר. והנמשל בזה הוא, שהרוח השוכנת בגוף, מרגע שהיא עוזבת את הגוף, מיד הגוף מתפרק לגורמים, וחוזר אל העפר שממנו התהווה. וכך זה בכל הרבדים של המציאות – דומם, צומח, חי, מדבר – כל היצורים כולם, לא צריכים היו להתקיים בחומר מצד עצמו. ואפילו העצמים הדוממים יש להם רוח, וגם הם לא יכולים היו להתקיים אלמלי הרוח, כי הכול זורם תמיד אל עבר הבלאי והפירוק, ואם בכל זאת קיימים עצמים, חייבת להיות בהם רוח, המקיימת אותם. וכך מסביר זאת רש"י: "הַשלֶך המלח מן הבשר, ושוב אינו ראוי אלא לכלבים. כך הנשמה היא מלח לגוף לקיימו, כיון שהלכה, אז מסריח הגוף".  בספרי הקבלה מובא, שישנן ארבע דרגות של רוחניות: אחת לדומם, אחת לצומח, אחת לחי, ואחת למדרגת המדבר. הצומח, כאשר הוא ניזון מן הדומם, הרוח שבדומם מתעלה מעלה אחת, אל מדרגת הצומח. החי, כאשר הוא אוכל מן הצומח, הרוחניות שבצומח, מתעלה מעלה אחת אל עבר תיקונה, ועומדת בדרגת החי. המדבר, כאשר הוא אוכל מן החי, הרוחניות שבחי, מתעלה למדרגת מדבר. עוד כתוב בספרים, שאדם אשר אינו עוסק בתורה, עדיף שלא יאכל בשר, כי אינו עומד באמת במדרגת מדבר, ואם כן אין בכוח אכילתו, לרומם את החי למדרגת מדבר. על כל פנים, רואים מכאן שהרוחניות היא שמקיימת את הכול, ואלמלי היא, היו כל הצורות מתבלות ומתפרקות וחוזרות  אל עפרן, ובוודאי שלא נוצרות בחומר מלכתחילה. כי זה טבעו של החומר, הוא שואף לאי-סדר מוחלט.
 
בספר "נפש החיים", לר' חיים מוולוז'ין, מובאת שאלה, על הכתוב בסידור התפילה: "המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים, ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית." האם הקב"ה מחדש בכל יום מעשה בראשית? מתי חזר היקום לתוהו ובוהו, שצריך כעת לברא אותו מחדש?! והתשובה היא: העולם אינו ממשיך להתקיים מאליו, לכן אף שכבר ברא אותו הקב"ה בתחילה, צריך הוא להמשיך ולקיימו בכל רגע ורגע, ואלמלי כן, מיד הוא חוזר לתוהו ובוהו. 
 
ואלה דברי "נפש החיים" שער א פרק ב: "ועניין מה שהוא יתברך נקרא בעל הכוחות, כי לא כמידת בשר ודם מדת הקב"ה. כי האדם כשבונה בנין – דרך משל – מעץ. אין הבונה בורא וממציא אז מכוחו העץ, רק שלוקח עצים שכבר נבראו ומסדרם בבנין. ואחר שכבר סדרם לפי רצונו, עם שכחו הוסר ונסתלק מהם, עם כל זאת, הבניין קיים! אבל הוא, יתברך שמו, כמו בעת בריאת העולמות כולם, בראם והמציאם הוא יתברך, יש מאין, בכוחו הבלתי תכלית, כן מאז, כל יום וכל רגע ממש, כל כוח מציאותם וסדרם וקיומם, תלוי רק במה שהוא, יתברך שמו, משפיע בהם ברצונו יתברך, כל רגע כוח ושפעת אור חדש. ואלו היה הוא יתברך, מסלק מהם כוח השפעתו אף רגע אחת, כרגע היו כולם לאפס ותהו, וכמו שיסדו אנשי כנסת הגדולה (לומר בתפילה) 'המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית' היינו תמיד ממש כל עת ורגע, וראייתם מפורשת כאמור: 'לעושה אורים גדולים' שלא אמר עשה, אלא עושה"
 
ועוד הוא מוסיף בשער א פרק יג בהגה: "... אבל האמת כמאז, כן גם עתה בכל עת ורגע הוא בורא אותם, ומחדשם יש מאין על ידי חיות הרוח, שמשפיע בהם, מחדש ברצונו יתברך כל רגע. וכן אמרו באבות הוא היוצר, הוא הבורא. והוא כנזכר לעיל".
 
לא מעט מדענים ניסו לחפש עקרון, שעל פיו יכולה ערבוביה, לארגן את עצמה בכוחות עצמה. מנגנון שעל פיו, אמור סדר להיווצר מתוך ערבוביה מאליו, ללא התערבות של גורם חיצוני. תיאורית האבולוציה, היא אחת מן הרעיונות שהעלו המדענים, והיו עוד, אך אין בכך שום תועלת, כי גם אם יצליחו להמציא איזה רעיון "מבריק", למנגנון שיכול לייצר סדר מתוך ערבוביה, הרי בפועל ידוע שאין הדבר כן, ומערבוביה אקראית נוצר בהכרח רק אי-סדר. על כל פנים, המדענים התמקדו בעיקר בטענה שהסדר אינו החתימה של גורם חיצוני, אלא אפשר שייווצר מתוך החומר עצמו. כעת אני שומע טענה חדשה. קמו כל מיני הוזים, שמערערים על מקור החתימה, ואומרים: "אומנם הסדר שבבריאה, מעיד על אינטליגנציה עליונה שבראה את היקום, אך מי אומר שאלוקים ברא את האדם? אולי גורם אחר עשה זאת? אולי 'החוצנים' הם שיצרו את האדם, על מנת לשעבד אותו, ולהשתמש בו לצרכיהם?". אין לי מושג מה הם החוצנים האלה, שאנשים רבים טוענים כי נחטפו על ידם. מסתבר שגם אלה, שטוענים כי נחטפו על ידם, לא יודעים מה הם. יש אומרים כי הם השדים המוזכרים גם בגמרא, בכל מקרה, כל היצורים כולם, אלה שאנחנו מכירים, וגם אלה שאנחנו לא מכירים, הם כולם חלק מן הבריאה, ועל כן לא יכולים הם להיות מקור חיצוני לבריאה. והסדר שבבריאה אינו מתקיים רק בבריאת דבר זה או אחר, הוא סדר והתאמה שחובקים את היקום כולו, ומעידים על שליטה מלאה של היוצר, ביקום ומלואו – כוח שמצוי רק בידי מלך מלכי המלכים הקב"ה.
 
***
 
למה דומה אדם הדבק באמת, ונשאר מאמין בתוך עולם חשוך כשלנו? דומה הוא לאותו דג השוחה נגד הזרם, ומראה בכך שיש בו חיות. חיות שחסרה לאלה אשר נסחפים כעדר עם הזרם. העולם הוא סוחף וקורץ, והאדם מטבעו, נמשך אחר תאוות ליבו, גם כאשר שִֹכלו מצווה אותו אחרת, ועל כן נוטים האנשים לרדוף אחרי הנהנתנות וההישגיות. רצים הם בלי הרף, עוד ועוד, ואין להם מנוחה. האדם המאמין, מתנגד לזרם; עוצר הוא בעצמו, ועומד לחשוב ולהתבונן; וההתבוננות היא זו שמביאה אותו אל האמונה.
 
וכן כותב החזון איש בספר "אמונה ובטחון":  "מדת האמונה היא נטייה דקה מעדינות הנפש. אם האדם הוא בעל נפש, ושעתו היא שעת השקט, חופשי מרעבון תאווני, ועינו מרהיבה ממחזה שמים לרום והארץ לעומק, הוא נרגש ונדהם, כי העולם נדמה לפניו כחידה סתומה, כמוסה ונפלאה, והחידה הזאת מלפפת את לבבו ומוחו והוא כמתעלף, לא נשאר בו רוח חיים, בלתי אל החידה כל מעינו ומגמתו, ודעת פתרונה כלתה נפשו, ונבחר לו לבוא באש ובמים בשבילה, כי מה לו ולחיים, אם החיים הנעימים האלו, נעלמים ממנו תכלית העלם, ונפשו סחרחרה ואבלה וכמהה להבין סודה ולדעת שרשה, והשערים ננעלו."
 
אך חלשי האופי, אין להם כוח להתנגד לזרם, וכך הם זורמים כל ימיהם, ולא נותר להם זמן לחשוב ולהתבונן, ולהגיע לאמונה. אתם יודעים מדוע הרשעים נקראים מתים? מה זה מת? מת זה אדם שלא מגיב, ולא מתפעל מכלום, רק מונח בקברו כאבן שאין לה הופכין. וכך בדיוק מתנהגים הרשעים: רואים את השמש זורחת בבוקר, ובמקום להתפעל מיפי הבריאה, לא מגיבים. מדוע אין מי מהם שואל את השאלה: מי ברא כל אלה? הרי כל הבריאה שרה שירה לפני הקב"ה, כלומר, מעידה על הבורא שברא אותה. וכל זה קורה להם מחמת סחף החיים, שאותו אין להם כוח לעצור, על מנת שיוכלו לחשוב ולהתבונן מעט – רצים ורצים הם כל ימיהם.
 
מי לנו דוגמא ומופת לאיש אמונה, יותר מאשר הרב שך זצ"ל. הרב לורינץ ז"ל, מתאר בספרו "במחיצתם של גדולי התורה", עד כמה היה הרב שך מתפעל מן הבריאה, ושואב אמונה בקב"ה, ממראה עיניו. וכך הוא כותב: "בכל דבר ראה הרב שך את היצירה הנפלאה של הקב"ה. כשאכל תפוח, פנה אלי ואמר: 'תראה איזה פלא – יש בתפוח מספר גרעינים, מכל גרעין בודד יוצא אילן גדול, שמניב בכל שנה מאות, מאות פירות מתוקים לחיך, אשר כל אחד מהם מושלם בצורתו המרהיבה, בצבעו ובטעמו, ובכל אחד מאותם פירות יש כמה גרעינים, שכל אחד מהם יכול להוציא אילן עם פירות יפים לעיניים ותאווה לבני אדם.' על עניין זה דיבר עימי בהתלהבות בכל הזדמנות."
 
עוד מובא בספר: "ביום הכיפורים לפני התפילה אמר הרב שך לעצמו: 'אני צריך להבהיר לעצמי את האמונה שבלב, לפני שאני מתחיל להתפלל'... 'התיישבתי בפינה של בית המדרש, חשבתי על הבריאה הנפלאה והמושלמת, כיצד נעשתה. התחלתי לדבר אל עצמי: איזה הבל-רוח היא דעתם של אותם הכופרים, החושבים כי העולם נברא מעצמו על ידי התפוצצות של חומרים וכו'! שהרי נוסף על הקושיא מהיכן באו החומרים הראשונים, נשאלת השאלה, כיצד יתכן שמהתפוצצות זו יברא עולם שלם, מדויק להפליא? מרחק השמש מכדור הארץ הוא בדיוק כפי הנצרך. אילו הייתה קרובה יותר אפילו מעט, היה כדור הארץ נשרף. וכמו כן, אילו הייתה מעט רחוקה, הייתה הארץ קופאת מבלי חיים על פני האדמה. יתרה מזאת צריך להיות מטורף כדי לא להרגיש בחוש את האמונה העולה מן החכמה והמדע'. רק אחרי שחזר ושינן את כל זאת, התחיל הרב שך להתפלל."
 
בדור שלנו, אם נחפש כזה מן דג ששוחה נגד הזרם, והולך עם האמת באש ובמים, מיד מזדקרת לעיניים דמותו של הרב אמנון יצחק, אשר כבר 35 שנה, אומר את האמת בלי חשש, ואף מנופף בדגל האמת והצדק בפרהסיה, אל מול פניהם המכורכמות של דוברי הכזבים ועושי העוולה, מכל המינים, ומכל המגזרים – היש לך דג ששוחה נגד הזרם יותר ממנו? כן חברים, זאת לא פוליטיקה כאשר אני מדבר בשבחו של הרב אמנון יצחק! התורה מצווה אותנו לפרסם את הצדיקים הדבקים בַּאמת, על מנת שהאחרים ייקחו דוגמא מהם, וילמדו ממעשיהם. אין לי ספק שלעתיד לבוא, יימנה הרב אמנון יצחק, בין אלה שעליהם אומר הכתוב: "שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא יַעֲשׂוּ עַוְלָה, וְלֹא יְדַבְּרוּ כָזָב, וְלֹא יִמָּצֵא בְפִיהֶם לְשׁוֹן תַּרְמִית, כִּי הֵמָּה יִרְעוּ וְרָבְצוּ וְאֵין מַחֲרִיד" (צפניה ג יג), הוא ללא ספק מסודר, השאלה מה איתנו? מה תהה עלינו?
 
כל אחד מאיתנו צריך לעשות חשבון נפש, ולשאול את עצמו האם הוא חלק מן הזרם העכור של דוברי הכזבים ועושי העוולות, השוטף את הרחובות כיום?
 
כיום אנשים חושבים שאי אפשר לעסוק בצורכי ציבור, מבלי להיות שקרן ולמחוק אנשים בדרך. "ככה זה בפוליטיקה..." הם אומרים לך, "הוא פוליטיקאי שקרן...", הם מספרים לך, הלוא בתוך עמי אני יושב, ואני שומע אותם אומרים כן. ובכן דעו לכם, שעסקן ציבורי צריך לשרת את הציבור באמונה, מתוך רצון להטיב עם הציבור, ולא מתוך דאגה לעצמו או למנגנון המפלגתי שאליו הוא משתייך – מגיע לנו הרבה יותר מזה!
 
ומי אשם בהצלחתם של בעלי הזרוע הנוטלים את השלטון בכוח ובערמה? אנחנו אשמים בכך! כי אין בנו ערבות הדדית ותחושה של שיתוף גורל, אלא כל אחד חי לעצמו. כל אחד נמנע מלהתעמת עם בעלי הזרוע, וחושב רק איך להציל את עורו, מבלי לחשוב על חברו, ועל מה שצוותה התורה: "לא תעמוד על דם רעיך", וכך כוחם בעלי הזרוע, עולה וגובר ומרקיע שחקים, כי איש לא מתייצב כנגדם. כל אחד אומר לעצמו, שעדיף להיות חכם מלהיות צודק, ובורח מעימות, וכך הולכים מעשי העוולה שלהם, ונהיים מזעזעים מיום ליום, ולאיש זה לא מזיז – משחדים רבנים ומשקרים להם, וכך תופסים שליטה על ציבור המאמינים בהם – אני במו עיני ראיתי זאת, ואני בכלל לא מדבר על הבחירות – פשוט מזעזע. צריך היום לבדוק היטב, היטב, לפני שנותנים אמון, ודרושה זהירות מרובה. אמונה מיסטית עיוורת, מסוכנת היום יותר מתמיד (ראה הרחבה בעניין האמונה המיסטית במאמר: לא בשמים היא).
 
לצערנו הרב, זו האנוכיות שבנו, אשר נמצאת בעוכרינו, ומאפשרת להם להשתולל. אנחנו באדישות שלנו, נותנים להם את הכוח להרוס, ובסוף כאשר הם מצליחים, אנחנו עוד מוסיפים חטא על פשע, ומתרשמים מהצלחתם, ומביאים ממנה ראָיה, לומר: תראו שאכן כך הוא, על מנת להצליח צריך להיות רע! הלוא אשמים אנחנו! אנחנו יצרנו את הגולם הזה שקם על יוצרו! וכעת אנחנו עוד מעריצים אותו?! ואומרים אלוהינו למעשה ידינו?! אוי לנו שהגענו למקום הזה. צריך מהר לשנות כיוון... L
 
בע"ה, בפעם הבאה, נדבר בעניין ההיסטוריה של עם ישראל, וכיצד באורח פלא, עם ישראל שוחה נגד "זרם ההיסטוריה", וממשיך להתקיים בניגוד לכל הסיכויים, ככבשה בין שבעים זאבים.
 
על כך אי"ה בפעם הבאה...
 
כתבות נוספות של דני שחק:
נושאי החותם – 7.3.2013
לא בשמים היא – 28/02/2013
ותהי האמת נעדרת – 17/02/2013
אמת קנה ואל תמכור - 7/02/2013
 
כל הקורסים האלה בחינם לחלוטין
רק ללחוץ וליהנות מכל הקורסים ללא תשלום