פורטל התורה והתשובה - כל ההוכחות שהתורה אמת במקום אחד
 
מטרת האתר להוכיח בכל דרך אפשרית שהתורה אמת - יש לכם מידע נוסף? שתפו אותנו

 
ספרים מופצים בחינם



 


 

 

ותהי האמת נעדרת

מאת: דני שחק

 

בעלי התשובה מהגל הראשון – גל שהחל לפני כארבעים שנה ויותר – ביקשו לדעת רק דבר אחד: "תוכיחו לי את האמונה". בעלי תשובה אלה, חונכו שלמדע יש הוכחות, אך את האמונה לא ניתן להוכיח, ולפיכך סברו הם, שאין האמונה אמת המחייבת את כולם. עיקר העבודה בדור ההוא, הסתכמה באיסוף ראיות לאמיתות התורה והמצוות. משנוכחו אלה לדעת שניתן גם ניתן, להוכיח את האמונה בדת ישראל, חזרו רבים מהם בתשובה, לפחות אלה שהיו כנים עם עצמם. הדור ההוא, לא ערער על עצם הרעיון שיש אמת, או על הרעיון שאפשר לברר את האמת בראיות.

 הכרויות לדתיים

כיום, דומה שהעולם ירד לדיוטה נמוכה יותר – לשער החמישים של הטומאה – אנשים מערערים על עצם הרעיון שיש בכלל אמת, כך שגם אם תוכיח להם בראיות ברורות, שיש אלוקים, שברא את העולם, והוא משגיח בעיקר על עם ישראל, זה לא יועיל, כי הם יטענו שכל דבריך מופרכים מעיקרם, כי יודעים הם בבירור שאין אמת, וזה שאתה יודע לנצחם ברוב דברים, זה לא משום שאתה צודק, אלא משום שאתה יודע לצוד אנשים בפיך – אתה דמגוג, שיודע להשאיר אנשים עם פה פתוח, מבלי יכולת להחזיר תשובה, רק מכיוון שבאומנות הוויכוח אתה מומחה גדול, אבל לא בגלל שהאמת היא בצד שלך.

 

לך תתווכח עם דבר כזה...

 

אם נבחן את הטענה שאין אמת מקרוב, נגלה שמקורה בימי קדם, ואין בה משום חידוש, וכבר אמר שלמה המלך: "אין כל חדש תחת השמש". הטענה הזאת מתחלקת לשנים, כלומר ישנן שתי צורות לערער על עצם קיומה של האמת:

 

  • יש הטוענים שהאמת לא קיימת במציאות עצמה.
  • ויש הטוענים שיש אמת, אלא שאין לנו כלים לברר אותה.

 

את הגישה הראשונה – שאין כלל אמת – אפשר למצוא בפילוסופיה, ואילו את הגישה השנייה – שהאמת נשגבת מבינתו של האדם – אפשר למצוא במיסטיקה, ובהמשך נפרט את הדברים.

 

הפילוסופים הקדמונים, שחיו באתונה לפני אלפי שנים, היו הראשונים להפיץ את הרעיון שאין אמת, ובעיקר היו אלה הסופיסטים. הסופיסטים היו מורים מקצועיים שנדדו ברחבי יוון ולימדו את מי שידו הייתה משגת את תורת השכנוע, הרטוריקה (נאום) והדיאלקטיקה (וויכוח). המקצועות שהם לימדו נחשבו למבוקשים, בשל שיטת הממשל - הדמוקרטיה. בשיטה זו הייתה חשיבות רבה ליכולת להשפיע על אנשים רבים לקבל את דעתך.

 

כיצד נהגו הסופיסטים להראות לציבור שאין אמת מוחלטת? הם היו מקהילים קהילות ברבים, ומוכיחים לקהל המאזינים שלהם, טענה מסוימת. למחרת היום, היו מקהילים את אותו קהל מאזינים, ומוכיחים להם טענה הפוכה מזו שהוכיחו להם יום קודם, וכך ניסו להראות לכל, שאין אמת מוחלטת, מאחר ובמציאות, כך הם חשבו, אפשר שיתקיימו דבר והיפוכו בנושא אחד.

 

גורגיאס (483 לפנה"ס - 376 לפנה"ס), שהיה נואם ופילוסוף יווני בן הזרם הסופיסטי, טען שאין שום דבר; אין "יש" טהור, אין אמת.

 

היכולת של הסופיסטים להוכיח דבר והיפוכו, נבעה מכך שהשתמשו בלוגיקה, על מנת להוכיח דברים. ההוכחות שלהם היו מסקנות שהוסקו מתוך הנחות יסוד, שהם הניחו כדבר מובן מאיליו, מבלי שהייתה להם ידיעה ברורה, שההנחות הללו אכן נכונות.

 

הרי לכם דוגמא למסקנה שהלוגיקה קוראת לה "הוכחה":

בהנחה שכל החיילים לובשים מדי צבא, אם שמעון הוא חייל, המסקנה המתבקשת מכך היא, ששמעון לובש מדי צבא.

 

  • הנחה: חיילים לובשים מדים
  • הקדמה: שמעון הוא חייל
  • מסקנה: שמעון לובש מדי צבא

 

תאמינו או לא, אבל לדבר הזה, קוראים בלוגיקה "הוכחה", ואני שואל, מי אומר שכל החיילים לובשים מדי צבא? מדגם החיילים שאתה, כצופה, נתקלת בו, לבש מדי צבא, ועל סמך החשיפה האישית שלך, אתה מחליט שכל החיילים לובשים מדי צבא – זו לא ראיה אלא הכללה!

 

אבל אין מה לעשות, ככה זה בלוגיקה, הוכחה היא מסקנה שמתחייבת בהכרח, מהנחת היסוד. בהגדרה, קוראים לדבר כזה בלוגיקה "הוכחה", כיוון שהמסקנה נובעת באופן ברור, מהנחת היסוד. איש אינו שואל: מה בדבר הנחת היסוד? היא הרי מעולם לא התבררה כאמת, ואף כי, היא נדמית לנו כפשוטה וברורה, אין בכך משום ראיה.

 

עוד דוגמא למה שמכונה "הוכחה" בלוגיקה: כאשר למדתי נהיגה, מורה הנהיגה שלי, שם לב שאני ניגש להצטלבויות דרכים בהיסוס, הוא שאל אותי לפשר הדבר. אמרתי לו שאני כל הזמן חושש אולי לרכב בנתיב שחוצה את הנתיב שלי, יש את זכות הקדימה. הרי בכבישי הארץ אין שלט שאומר זכות הקדימה היא שלך, יש רק שלט שאומר: תן זכות קדימה, ובהצטלבות, בה שני הכבישים שווים, מניין לי לדעת למי יש את זכות הקדימה? אמר לי מורה הנהיגה: צא מנקודת הנחה, שהעיר בה אנחנו נוסעים, מתומררת כראוי, ואם אתה לא רואה תמרור תן זכות קדימה בצד שלך, אתה יכול להסיק מכך, שהתמרור נמצא בצד של זה שחוצה אותך, ועל סמך ההנחה הזאת אתה יכול להיכנס לצומת בזהירות אך בביטחה.

 

  • הנחה: תמרור תן זכות קדימה, חייב להימצא באחד הצדדים
  • הקדמה: התמרור לא נמצא בצד שלי
  • מסקנה: התמרור חייב להימצא בצד השני

 

אני לא אומר שהמסקנה הנ"ל היא לא נכונה; זה לא שזה לא נכון לחשוב כך, אבל למה לקורא לזה "הוכחה" כשלמעשה זאת הכללה? כולנו עושים לפעמים הכללות, אבל הכללות מתבררות לעיתים כשגויות, הוכחה היא ידיעה ברורה, והשימוש במילה הוכחה, לגבי דברים שאינם מוכרחים, הוא מתעתע.

 

עם הוכחות כאלה, מה הפלא שאפשר להוכיח דבר והיפוכו... J

 

הרי לכל סופיסט או פילוסוף, יש דעה שונה משל חברו, ולכן הוא עשוי להניח הנחות יסוד שונות, ואף הפוכות משל חברו, והמסקנות שיניבו אלה, יהיו גם כן שונות ואף הפוכות לאלה שהסיק חברו, ומכיוון שבלוגיקה, כל מסקנה הכרחית נופלת לתוך ההגדרה של "הוכחה", נוצר מצב שבו אפשר, כביכול, להוכיח" דבר והיפוכו, והאמת המסכנה, מסתלקת לה.

 

אומנם, הלוגיקה יכולה לטעון להגנתה, כי מעולם לא אמרה שהוכחה היא ראיה. הוכחה (Proof), כפי שמגדירה אותה הלוגיקה, היא מסקנה המתחייבת באופן חד שמשמעי, מנקודת מוצא, מהי אותה נקודת מוצא? לפעמים זו הנחה ולפעמים ידיעה. אם תהיה זו ידיעה, אז ההוכחה מהווה גם ראיה (Evidence), אם תהיה זו הנחה, אז ההוכחה מהווה לא יותר מאשר הכללה (Generalization).

 

אבל זו טענה דחויה, כי אנשים לא יודעים להפריד בין הדבקים, והם סבורים שהוכחה וראיה זה אותו הדבר, ומכך נובע בלבול גדול. מכוח הבלבול הזה, הצליחו לשתול בדעת בני האדם את הרעיון שאין אמת מוחלטת, רעיון שהשחית את המין האנושי עד למאוד, ועל כך יש לומר: "לא תיתן מכשול בפני עיוור".

 

ואם ישאל השואל, הרי במדע הפיסיקה, התברר כי האור הוא גם חומר וגם אנרגיה, ולכאורה, זו מציאות של שני הפכים בנושא אחד? במאמרים שקראתי לאחרונה, מסתבר שמדובר בשתי בחינות של אותו דבר – בחינת הפרט ובחינת הכלל – ושתי בחינות אלה קיימות בכל דבר. כל דבר אפשר לבחון בבחינת החומר, שאז הוא גוף פרטי חלוק לעצמו, ואפשר לבחון אותו מצד היותו חלק מקבוצה, ולקבוצה יש שדה האנרגטי, העוטף את הפרטים הכלולים בה, וגורם להם להתנהג כישות קבוצתית אחת, כפי שניתן לראות בהתנהגותם של להקות ציפורים ועדרים של בעלי חיים, הם מתנהגים כישות אחת ממש.  

 

***

 

אם אתם חושבים שהוכחות לוגיות תמצאו רק בספרי הפילוסופיה, אז אתם טועים, אפילו במדע, תמצאו הרבה הוכחות לוגיות. למשל, בקביעת גיל העולם, משחקת הלוגיקה תפקיד מרכזי. "ההוכחות" בהן עושה המדע שימוש, לקביעת גיל העולם, הן למעשה מסקנות הנובעות מהנחות יסוד, שהונחו כדבר מובן מאיליו, למרות שלכאורה, ניתן להטיל בהנחות אלה, ספיקות סבירים לחלוטין.

 

השיטות השונות לקביעת גיל העולם, מבוססות על עקרון דומה: מזהים תהליך מתמשך; בודקים את הקצב ההתקדמות שלו במשך פרק זמן קצר; רואים באיזה שלב הוא נמצא כעת, וכך יודעים כמה זמן הוא כבר נמשך. לדוגמא: כל הנחלים הולכים אל הים, ולוקחים איתם בדרכם, סחף אדמה ומלחים. אם כן, אפשר למדוד את הקצב שבו עולה רמת המלחים בים. ולאחר מכן לבדוק כמה מלח ישנו כבר בים, וכך לדעת כמה זמן הנחלים הללו כבר זורמים אל הים.

 

הבעיה היא שמדובר בהוכחה לוגית, כי המסקנה שמסיקים כאן, מבוססת על ההנחה, שקצב זרימת הנחלים נשאר פחות או יותר קבוע. ומי אומר שזה אכן כך?

 

גיל היקום, נקבע באופן דומה. ישנו תהליך מתמשך של התרחקות הגלקסיות זו מזו. אם נמדוד את קצב ההתרחקות בפרק זמן מסוים, ולאחר מכן נמדוד מה המרחק בו הן נמצאות כיום, אפשר יהיה לחשב את גיל היקום. גם הוכחה זו מבוססת על לוגיקה, כי מאחורי המסקנה, מסתתרת ההנחה, שקצב ההתרחקות נשאר קבוע, וזאת מניין לנו?

 

גיל של חפצים, נקבע על סמך כמות הפחמן-14 שהם מכילים. פחמן 14 הוא חומר שמתפרק כל הזמן לחנקן 14. אם נמדוד את קצב התפרקות הפחמן, ולאחר מכן נבדוק כמה פחמן כבר התפרק, אפשר יהיה לקבוע את גיל החפץ הנידון. אך כל זה נכון, רק בהנחה שקצב ההתפרקות נשאר קבוע, במשך מיליוני שנים. איזו מן הוכחה היא זו? צריך הרבה אומץ להניח כדבר פשוט, שלא הייתה שום השפעה חיצונית על תהליך ההתפרקות, ושהקצב שלו הוא אחיד מטבעו, ואיננו מואץ בתחילתו.

 

***

 

כעת צריך לשאול, גם בדברי חז"ל משתמע, ששני הפכים יכולים להיות שניהם אמת, שהרי הם אמרו "שבעים פנים לתורה", וכן אמרו על מחלוקת בית שמאי ובית הלל: "אלו ואלו דברי אלוקים חיים". איך יתכן שאלו ואלו דברי אלוקים חיים, אם הם דברים הסותרים זה את זה?

 

התשובה היא, שצריך לדעת להבדיל בין מצבים שבהם האמת ידועה, לבין מצבים שבהם לא מוצאים ראיה שתברר את האמת, ונשארים בספק, וכעת יש לדון מהי הנחת העבודה שאותה צריך להניח בינתיים, לפי שעה, עד שתצא האמת לאור.

 

ניקח לדוגמא מחלוקת דעות בין החכמים. מחלוקת דעות היא ספק לכל דבר ועניין, והתורה נתנה לנו כלים, כיצד להתמודד עם מצבים של ספק. כאשר חכמים חולקים ביניהם, התורה אומרת "אחרי רבים להטות". האם זאת האמת? ודאי שלא! שהרי הרבים לא תמיד צודקים! אבל מאחר ומדובר בספק שאין דרך לברר, אומרת לנו התורה: , לכו אחר הרוב, עד שתימצא ראיה שתברר את הספק.

 

רוב אינו ראיה אלא הכללה, אבל זהו דין ודאי מחמת הספק, כלומר התורה אומרת בפירוש, שיש ללכת אחרי הרוב. אין כאן הימור, אלא ידיעה גמורה שכך הוא הדין במצב של ספק, וכך ציוותה התורה, ללכת אחר הרוב, ולכן גם אם בסופו של דבר תימצא ראיה, שתוכיח את ההיפך ממה שנקבע על פי הרוב, לא הייתה זו טעות לנהוג כפי הרוב, בשעת הספק. אומנם, מרגע שמתברר הספק, צריך להפסיק לנהוג כפי דעת הרוב, ולהתחיל לנהוג כפי שמתברר מן הראיות, כי מצבי ספק הם מצבים זמניים, שעתידים להתברר. אומנם אין בית דין אחד, יכול לבטל פסיקה של בית דין אחר, אלא אם כן הוא גדול ממנו בחכמה ובמניין, אבל אותו בית דין עצמו, יכול וצריך לחזור בו, כאשר מתבררת האמת, וכולנו מאמינים שבימות המשיח, יבוא אליהו הנביא, ויברר לנו את כל הספיקות, ולא יהיו עוד חילוקי דעות, כי תמלא הארץ דעה את ה', כמים לים מכסים.

 

הגמרא מספרת על מחלוקת גדולה שהייתה בן רבי אליעזר וחכמים בנוגע לתנורו של עכנאי. לבסוף, הוכרע הדין כפי הרוב. משסרב רבי אליעזר לנהוג בהתאם לדעת הרוב, החרימו אותו. וכל הראיות שהביא רבי אליעזר להוכיח את צדקת דבריו, לא הועילו לו, כיוון שלא היו אלה ראיות מן התורה. המקור היחיד שממנו אפשר להביא ראיה לדיני התורה, הוא התורה. כל מקור אחר, אינו מהווה ראיה, והספק נשאר בעינו, ובספק הדין הוא ללכת אחר הרוב.

 

מספרת הגמרא (בבא מציעא נט): באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו. אמר להם רבי אליעזר לחכמים: אם הלכה כמותי עץ החרוב הזה יוכיח. נעקר עץ החרוב ממקומו וקפץ מאה אמה למקום אחר. ויש אומרים קפץ ארבע מאות אמה. אמרו לו חכמים: אין מביאים ראיה מן החרוב.

 

חזר ואמר להם רבי אליעזר: אם הלכה כמותי אמת המים תוכיח. חזרו המים באמת המים לאחוריהם – במקום לזרום כלפי מטה, הם זרמו בדרך נס כלפי מעלה. אמרו לו חכמים: אין מביאים ראיה מאמת המים. חזר ואמר להם רבי אליעזר: אם הלכה כמותי כותלי בית המדרש יוכיחו. הטו כותלי בית המדרש ליפול. גער בהם רבי יהושע. אמר להם רבי יהושע: אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה אתם מה טיבכם?! לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע, ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר, ועדיין מטין ועומדים הכתלים באותו בית מדרש.

 

חזר ואמר להם רבי אליעזר: אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו. יצאה בת קול מן השמים, ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר, שהלכה כמותו בכל מקום. עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: התורה לא בשמים היא! מה הכוונה לא בשמים היא? אמר רבי ירמיה, שכבר ניתנה תורה מהר סיני, וכעת, אין אנו משגיחים בבת קול, שכבר כתב הקב"ה בהר סיני בתורה, "אחרי רבים להטות".

 

רבי נתן היה זוכה לגילוי אליהו הנביא, כאשר פגש את אליהו הנביא, שאל אותו, מה עשה הקב"ה באותה שעה שאמר לו רבי יהושע "לא בשמים היא"? אמר לו אליהו הנביא, הקב"ה חייך ואמר: ניצחוני בני, ניצחוני בני.

 

רואים מדברי הגמרא, שבמחלוקת דעות בין החכמים, התורה מצווה אותנו: "אחרי רבים להטות", והדין הזה, הוא דין ודאי מחמת הספק עד שתתברר האמת, כי כך התורה מצווה בבירור, וגם אם בסוף יתברר אחרת, מה שהלכנו בשעת הספק אחרי הרוב, היה דין אמת, כי כך ציווה אותנו הקב"ה בתורה, ולפיכך אלו ואלו דברי אלוקים חיים הם, ואף שקיימו אותם מתוך חוסר ידיעה, קיימו אותם מתוך ציווי מפורש של "אחרי רבים להטות", שיצא מפיו של הקב"ה.

 

מתי אומרת התורה ללכת אחר הרוב, רק כאשר הדיינים יושבים כולם בבית דין אחד, אך אם יש מחלוקת בין שני בתי דינים נפרדים, כיוון שהספיקות נפרדים הם, התורה אומרת ללכת אחר חזקה, כלומר כל אחד הולך אחר דעת רבותיו, ואין בכך סתירה, כי כך ציוותה התורה לעשות, ואלו שנוהגים כדעת הרבנים המוחזקים אצלם, מקיימים דברי אלוקים חיים, ואלו שעושים את ההיפך, כפי דעת הרבים המוחזקים אצלם, מקיימים גם הם דברי אלוקים חיים.

 

ולא רק בחילוקי דעות, אומרים "אחרי רבים להטות", גם כאשר העובדות מוטלות בספק מטין אחר הרוב, לדוגמא: מן התורה, אם יש לך על הצלחת שלוש ביצים, שנים מהם מותרות באכילה, ואחת ביצת טריפה שאסורה באכילה, ולא ידוע איזו ביצה היא הטריפה, אלמלי גזרו על כך חכמים, מותר היה לאכול את שלושת הביצים כאחת, מדוע? כי בתורה נאמר "אחרי רבים להטות". ואף שאתה אוכל בוודאי גם את האיסור. כיצד יתכן דבר כזה? התשובה היא, שהתורה שאמרה לא לאכול ביצת טריפה, היא זו שאומרת עכשיו, מותר לאכול אותה, והפה שאסר הוא הפה שהתיר, ואלו וגם אלו דברי אלוקים חיים הם.

 

עוד דוגמא: היו שני שבילים. באחד השבילים היה קבור מת, וכל מי שעבר בשביל הזה, נטמא, והלכו שני אנשים כל אחד בשביל אחר, אך לא ידוע מי הלך בשביל הטמא ומי בשביל הטהור. מה דין האנשים הללו? האם הם טמאים או טהורים? הדין הוא, שמעמידים כל אחד מהם, על חזקתו, כלומר, הרי כל אחד מהם היה ודאי טהור קודם שנטמא, ומכוח הוודאות הזו, הוא ממשיך להיות בחזקת טהור, עד שיוכח אחרת, כי מחמת הספק לא נבטל את הוודאי. זהו דין חזקה. איך יתכן לעשות כדבר הזה? הרי אחד מהם ודאי טמא עכשיו, ואיך נתיר לשניהם להיכנס למקדש הקדוש, הרי זה דבר שמסלק את השכינה?

 

התשובה היא שדין חזקה, במקום שבו התורה ציוותה לנהוג על פיו, היא דין ודאי, לא דין מסופק. אומנם, זהו דין שנפסק מחמת הספק, אבל הפסיקה עצמה היא דבר אלוקים חיים, ללא ספק.

 

ומתי הולכים אחר החזקה לטהר את שני האנשים, רק כאשר כל אחד בא בנפרד לבית דין, ושאל את שאלתו בנפרד, אך כאשר באו שניהם לבית דין כקבוצה, כיוון שהספיקות התחברו יחד, שוב לא ניתן להעמיד כל אחד בנפרד על חזקתו, כי אם נתיר לקבוצה, כקבוצה, להיכנס למקדש, טמאנו את המקדש בוודאי, לכן אסור לשניהם להיכנס למקדש. אומנם, אם היו לספק שלוש צדדים, כלומר אם היו שלוש שבילים שבאחד מהם יש טומאה, ושלוש אנשים עברו בהם, אפשר שהטמא יתבטל לשנים הטהורים, ויהיה מותר לשלושתם להיכנס למקדש, אף שהם באים לשאול כאחת, שהתורה אמרה "אחרי רבים להטות", אבל למיטב ידיעתי לא אומרים כן מסיבות אחרות, ולא נאריך בעניין.

 

על כל פנים, רואים שבדיני הספיקות, קיימת מציאות של אלו ואלו דברי אלוקים חיים, ואפשר ששני הפכים יוחזקו שניהם להיות אמת, ומה שהיה קודם אסור, אפשר שאיסורו יתבטל ויהפוך להיתר, אבל אין זו אמת במובן העובדתי של המילה, אלא זו אמת במובן שכך ציוותה התורה לנהוג, זאת אומרת, הציווי דבר אלוקים חיים הוא, בלי שום ספק.

 

אך מצבי ספק הם מצבים לא רצויים. הם מצביעים על ירידה רוחנית. כמו שאמרו רבותינו ז"ל: "אלף ושבע מאות ספיקות, של גזירה שווה, ושל קל וחומר, ושל דקדוקי סופרים, נשתכחו בימי אבלו של משה" (ילקוט שמעוני ויקרא פרק כ"ז). עם פטירתו של משה, נחשך העולם, ובהירות הידיעה של החכמים התעממה, וכך נולדו להם הספיקות. עוד אמרו רבותינו: "משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן (לא למדו מספיק מרבותיהם) רבו מחלוקות בישראל ונעשית תורה כשתי תורות."

 

רואים שהספק אינו מצב רצוי, ואף שבהעלם הידיעה, יתקיימו שתי דעות הפוכות, בבחינת אלו ואלו דברי אלוקים חיים, עדיפה היא ידיעת האמת, ועדיף הבירור, ולעתיד לבוא, כאשר יבוא תשבי, ויתרץ קושיות ובעיות, אז תימלא הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.

 

(נ.ב. בפרשת פרה אדומה, יש לכאורה מציאות של שני הפכים בנושא אחד, שהרי את הטמאים היא מטהרת ואת הטהורים מטמאת, אבל זה לא דומה לעניין שבו עסקנו. שם מדובר על שתי תוצאות הפכיות, הנובעות מסיבה אחת, וזה עניין אחר, אין כאן שתי מציאויות הפכיות, שמתקיימות בו זמנית, בנושא אחד)

 

בכתבה הבאה, נדבר על המיסטיקה, וכיצד אף היא, כמו הלוגיקה, מנסה לחתור תחת הרעיון שיש אמת, אלא שהיא עושה זאת מכיוון אחר.

 

***

 

אנא חברים, תגיבו לכתבה, אני רוצה לשמוע קצת מה אתם חושבים. אם תהינה שאלות שאוכל להשיב עליהם, אני אשיב, אבל את דעתכם באופן כללי, אשמח לשמוע. 

 

 

כתבות נוספות של דני שחק:

אמת קנה ואל תמכור

 
הירשמו לרשימת התפוצה וקבלו שיעורים
ברוחניות ובגשמיות




רוצים ללמוד את סודות השיווק?
לדעת איך לגייס לידים בחינם?
קורס חינמי נפתח
ליחצו כאן





תנו לפראייר לבנות לכם אתר בחינם
הפראייר - יבנה לכם אתר בחינם
ולא תשלמו עד שלא תהיו מרוצים
ליחצו כאן


האתר הוקם במטרה לאגד את כל ההוכחות שהתורה אמת
ולהציג את השקפת העולם התורני - הירשמו לרשימת התפוצה

 

צור קשר

 
חפשו אותנו בפייסבוק