פורטל התורה והתשובה - כל ההוכחות שהתורה אמת במקום אחד
 
מטרת האתר להוכיח בכל דרך אפשרית שהתורה אמת - יש לכם מידע נוסף? שתפו אותנו

 


ספרים מופצים בחינם



 


 

הרב אמנון יצחק קורע את ירון ידען בשידור חי

להלן הלך הרוח של הראיון:

1. ירון ידען מגנה מקלל ומבזה את הרב אמנון יצחק

2. הרב אמנון יצחק שותק ומחייך בנימוס אנגלי   הכרויות לדתיים

3. הרב אמנון יצחק מודיע לעולם כולו אמת האמת על ירון ידען: שלא קיבל אסמכא להיות ראש כולל ובגלל זה כפר, ושאמר על עצמו שהוא יותר מהרמב"ם

4. השידור מסתיים

אופס... ;)

להלן הכתבה המלאה:


הרב אמנון יצחק על ירון ידען: עבריין שהורשע ב-150 שעות שירות לתועלת הצבור על שידול להסגת גבול, משוגע, מגלומן, ספק יהודי לדבריו ו"שעבר ילדות קשה" כדברי השופט שחר.
דברי הרב יעקב סגל עליו במשפט שהתנהל נגדו; "יהודי עלוב ומעורער בנפשו בשם ירון ידען... שבשגעון גדלות הכתיר עצמו ל`גדול בתורה` על זה ענה בפסק דינו השופט שחר; "רואה עצמו כמי שראוי למנותו בנשימה אחת עם הרמב"ם ואף לפני אזכור שם הרמב"ם ואם נביא הדברים בשם אומרם וכלשונו של ידען: `זו מסקנה שלי ושל הרמב"ם שחז"ל טעו`, או בזיווג אחר: `הצבור ישפוט אם אני או רבי עקיבא צודקים`... השופט אף מאשש את דבריו של הרב סגל, שטען כי ידען נטול הבנה בסיסית לא רק במה שנוגע לדת ולקדשי ישראל, אלא גם במה שנוגע למדע.

כך, למשל, בוחר השופט בפסק הדין, לצרף מספר הצהרות נבחרות שאותן השמיע ידען במהלך הדיון, בסדר הבא: "איני רואה עצמי כיהודי אך גם לא כלא יהודי.. אני לומד עתה בשנה השלישית לתואר ראשון במחשבת ישראל... קראתי לעצמי חוקר מקרא ותלמוד עוד לפני התואר הראשון... אני לומד באוניברסיטה הפתוחה... למדתי בישיבה. עם הידע הזה שלי אני סובר שאני יכול לעמוד מול חז"ל ומול הרמב"ם... למדתי בגרות באקסטרני בתל אביב" וכו`.

 

בסעיף 29 לפסק הדין סומך השופט את ידיו על דברים שכתב הרב ולא מותיר מקום לספק כשבין היתר כותב: "עוד יוער, כי בטוי כמו "נער שוליים עלוב"... כל כולו הבעת דעת ובקורת אודות ידען לאור אישיותו והביוגרפיה האמיתית שלו (להבדיל מזו שצייר בפרסומים לגבי עצמו) וחזרה על האמור לגבי ילדותו הקשה...

הבטוי הינו סביר בנסיבות ההתיחסות התגובתית למעשיו (חלקם פליליים ומאוסים)".

בהמשך אף משבח השופט טל שחר את הרב סגל על שהקדיש מזמנו להשיב לשאלותיו הקנטרניות של ידען וכותב : "בולטת ומשכנעת ביותר היא התיחסות הרב סגל בתצהירו, בלשונו וברגישותו, כאדם דתי וכרב בישראל וכראש ישיבת `ברכת יוסף` שבבני ברק, שהקדיש עמל רב ודקדקני להגיב לגוף פרסומיהם הפרובוקטיביים של ידען וחבריו, בלשון תורנית ובנתוח פרטני ורב אסמכתאות...

שוכנעתי בכנות עמדתו ואמונתו של הרב סגל בהעידו כי... `חיבים לגנות כמה שאפשר את אותו כופר שבא לעשות הרס לעם ישראל` "..."אני משוה את ירון ידען לגרועים שבאויבי ישראל. לפי התורה `גדול המחטיאו מאשר ההורגו` " ו"בעיני התובע אינו כחילוני רגיל אלא ככופר להכעיס".


לסכום תוקף השופט טל שחר בחריפות את ידען וחבר מרעיו ומצדיק את הדברים שנכתבו בגינם ע"י הרב סגל: "לנוכח השתלחותו של ידען ושל הפועלים בשליחותו ובשליחות `דעת אמת` שבנהולו או בשליחות העמותה שבנהולו, בצפור נפשם של יהודים דתיים וחרדים ויהודים מאמינים באשר הם ולנוכח ההפצה המאסיבית של קונטרסים כופרניים מצד התובעים ושלוחיהם בתיבות דואר של צבור דתי זה, בבתי הכנסת, בבתי מדרש ובישיבות, בהכנסת קונטרסים לספרי גמרא ולארונות ספרי קדש ולנוכח השגות גבול לישיבות ולבתי מדרש באישון לילה ולנוכח דברי ההתפקרות שאין חמורים מהם בעיני מי שקדשי ישראל הם נר לרגליו ולאורחות חייו ולנוכח ביזוי מלולי בוטה ופוגעני בחז"ל וברבני ישראל, ראשונים ואחרונים כאחד ולנוכח התוכן הלעגני והציני של הקונטרסים, הן בחזותם גונבת הדעת והן בתוכנם הנחשב כמשוקץ בעיני כל יהודי דתי וחרדי שדתו ודעתו אינן סובלות השתלחות שכזו ולנוכח ההתיימרות להתנשא על כל רב ופוסק ולחדש הלכות באופן המבזה את כל בעלי הסמכא בתורת ישראל ולנוכח הפרובוקטיביות הלעגנית שיצאה מתחת ידי ידען ואנשי `דעת אמת`...

לנוכח כל אלה ולנוכח יתר המפורט לעיל ובפרסומי ידען ומרעיו, אכן היתה זו חובה צבורית, חברתית, דתית, מוסרית ומקצועית בעיני הנתבעים... להגיב ולפרסם את הפרסומים נשוא התביעה". לצד ההדיפה של השופט טל שחר את טענותיו של ידען כאילו מדובר בהוצאת לשון הרע, בוחר השופט אף להותיר מקום לצבור החרדי בכלל ולרב סגל בפרט, לתבוע את ידען, ארגונו וחבר מרעיו, על הוצאת לשון הרע כנגד רבני ישראל ושומרי תורת ישראל באשר הם.

"אין איפוא ספק כי מתקיימת הגנת קיום הענין הצבורי, החובה המוסרית והחברתית (ומבחינת הרב סגל - גם החובה החוקית, כרב מוסמך בישראל), להציג את האמת אודות ידען וחבורתו ולהשיב דבר דבור על אופניו ומתקיים יסוד ההגנה על ענין אישי (וצבורי) כשר של קהל היעד של קוראי הפרסומים בבחינת מענה להוצאת לשון הרע של ידען וחבריו על רבני ישראל ושומרי תורת ישראל באשר הם והנתבעים בתוכם..." לאור זאת מחייב השופט טל שחר את ירון ידען בהוצאות משפט בסך 22,500 ₪.

ב-18 בספטמבר 2005 הורשע ירון ידען בבית משפט השלום בתל אביב [7], בעבירה של שידול להסגת גבול בכך שבשנת 2001 שידל שלושה מתנדבים בעמותת "דעת אמת" להיכנס ללא רשות לישיבת חכמי לובלין בבני ברק ולהפיץ בה עלונים אשר אינם רצויים על ידי אנשי המקום. טענתו של ידען, על פיה אנשיו לא הטרידו את תלמידי הישיבה וממשו באופן לגיטימי את חופש הביטוי נדחו, משום שאנשיו של ידען הפיצו את העלונים באופן שלא איפשר לתלמידי הישיבה לבחור אם לקרוא אותם או לא. העלונים הושמו במקומות רבים בישיבה, כולל בין דפי ספרי התפילה והלימוד.

ב-18 בינואר 2006, בעקבות תסקיר של קצינת מבחן, ביטל בית המשפט את ההרשעה בפלילים, אך הטיל על ידען עונש של 150 שעות של שירות לתועלת הציבור[8].

בשנת 2002 הגישו ידען ועמותת "אמת תורה ומדע בזמנינו" תביעה לפיצויים בסך 500,000 ש"ח נגד השבועון "יום השישי" ונגד כותבים בו, עקב חמש כתבות שפורסמו בשבועון. עילות התביעה היו הוצאת לשון הרע, פגיעה בפרטיות, הפרת חובה חקוקה, ורשלנות. במשפט, שנערך בבית משפט השלום בתל אביב, נדחתה תביעתו של ידען והוא חויב בהוצאות משפט בסך 22,500 ש"ח[2].

ידען ערער על פסק הדין, אך בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו והטיל עליו לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין בסך של 30,000 ש"ח ‏‏[9]. בפסק הדין נקבע: "ההתבטאויות, הכתבות והפעולות שעשו המערערים יכולות לפגוע ברגשות המשיבים בפרט, והציבור הדתי בכלל, ועל רקע זה יש לראות את ההתבטאויות הנגדיות המביעות את דעתם על כך, גם אם באופן פרובוקטיבי ובוטה".

בית משפט השלום קבע כי הכותבים החרדים צלחו את מבחן האמת, וגם את מבחן הצורך הציבורי בפרסום. בתי המשפט קבעו כי "נוכח התנהגותו המשתלחת והפרובוקטיבית של ידען בקדושי ישראל ובציפור נפשם של יהודים דתיים וחרדים, הייתה זו חובתם הציבורית, החברתית, הדתית, המוסרית והמקצועית בעיני המשיבים כעיתונאים ובעיני הרב סגל, כרב מוסמך וכדמות הלכתית בקהילתו, להגיב על הפרסומים שנחשבים בעיניהם כפרסומי תועבה משוקצים מבחינה דתית. פרסומים אלה מצד המשיבים היוו תגובה ומענה סבירים נוכח הוצאת לשון הרע של ידען וחבריו על רבני ישראל ושומרי תורת ישראל ונוכח תכיפותם ולשונם הבוטה". בעקבות תביעה אחרת שהגיש ידען חויב הרב מרדכי נויגרשל לשלם לידען 20,000 ש"ח. פסיקה זו הייתה "על דרך הפשרה" [10].

לצפיה במקור לחצו כאן

 

האתר הוקם במטרה לאגד את כל ההוכחות שהתורה אמת
ולהציג את השקפת העולם התורני - הירשמו לרשימת התפוצה

 

צור קשר

 
חפשו אותנו בפייסבוק