לסכום תוקף השופט טל שחר בחריפות את ידען וחבר מרעיו ומצדיק את הדברים שנכתבו בגינם ע"י הרב סגל: "לנוכח השתלחותו של ידען ושל הפועלים בשליחותו ובשליחות `דעת אמת` שבנהולו או בשליחות העמותה שבנהולו, בצפור נפשם של יהודים דתיים וחרדים ויהודים מאמינים באשר הם ולנוכח ההפצה המאסיבית של קונטרסים כופרניים מצד התובעים ושלוחיהם בתיבות דואר של צבור דתי זה, בבתי הכנסת, בבתי מדרש ובישיבות, בהכנסת קונטרסים לספרי גמרא ולארונות ספרי קדש ולנוכח השגות גבול לישיבות ולבתי מדרש באישון לילה ולנוכח דברי ההתפקרות שאין חמורים מהם בעיני מי שקדשי ישראל הם נר לרגליו ולאורחות חייו ולנוכח ביזוי מלולי בוטה ופוגעני בחז"ל וברבני ישראל, ראשונים ואחרונים כאחד ולנוכח התוכן הלעגני והציני של הקונטרסים, הן בחזותם גונבת הדעת והן בתוכנם הנחשב כמשוקץ בעיני כל יהודי דתי וחרדי שדתו ודעתו אינן סובלות השתלחות שכזו ולנוכח ההתיימרות להתנשא על כל רב ופוסק ולחדש הלכות באופן המבזה את כל בעלי הסמכא בתורת ישראל ולנוכח הפרובוקטיביות הלעגנית שיצאה מתחת ידי ידען ואנשי `דעת אמת`...
לנוכח כל אלה ולנוכח יתר המפורט לעיל ובפרסומי ידען ומרעיו, אכן היתה זו חובה צבורית, חברתית, דתית, מוסרית ומקצועית בעיני הנתבעים... להגיב ולפרסם את הפרסומים נשוא התביעה". לצד ההדיפה של השופט טל שחר את טענותיו של ידען כאילו מדובר בהוצאת לשון הרע, בוחר השופט אף להותיר מקום לצבור החרדי בכלל ולרב סגל בפרט, לתבוע את ידען, ארגונו וחבר מרעיו, על הוצאת לשון הרע כנגד רבני ישראל ושומרי תורת ישראל באשר הם.
"אין איפוא ספק כי מתקיימת הגנת קיום הענין הצבורי, החובה המוסרית והחברתית (ומבחינת הרב סגל - גם החובה החוקית, כרב מוסמך בישראל), להציג את האמת אודות ידען וחבורתו ולהשיב דבר דבור על אופניו ומתקיים יסוד ההגנה על ענין אישי (וצבורי) כשר של קהל היעד של קוראי הפרסומים בבחינת מענה להוצאת לשון הרע של ידען וחבריו על רבני ישראל ושומרי תורת ישראל באשר הם והנתבעים בתוכם..." לאור זאת מחייב השופט טל שחר את ירון ידען בהוצאות משפט בסך 22,500 ₪.
ב-18 בספטמבר 2005 הורשע ירון ידען בבית משפט השלום בתל אביב [7], בעבירה של שידול להסגת גבול בכך שבשנת 2001 שידל שלושה מתנדבים בעמותת "דעת אמת" להיכנס ללא רשות לישיבת חכמי לובלין בבני ברק ולהפיץ בה עלונים אשר אינם רצויים על ידי אנשי המקום. טענתו של ידען, על פיה אנשיו לא הטרידו את תלמידי הישיבה וממשו באופן לגיטימי את חופש הביטוי נדחו, משום שאנשיו של ידען הפיצו את העלונים באופן שלא איפשר לתלמידי הישיבה לבחור אם לקרוא אותם או לא. העלונים הושמו במקומות רבים בישיבה, כולל בין דפי ספרי התפילה והלימוד.
ב-18 בינואר 2006, בעקבות תסקיר של קצינת מבחן, ביטל בית המשפט את ההרשעה בפלילים, אך הטיל על ידען עונש של 150 שעות של שירות לתועלת הציבור[8].
בשנת 2002 הגישו ידען ועמותת "אמת תורה ומדע בזמנינו" תביעה לפיצויים בסך 500,000 ש"ח נגד השבועון "יום השישי" ונגד כותבים בו, עקב חמש כתבות שפורסמו בשבועון. עילות התביעה היו הוצאת לשון הרע, פגיעה בפרטיות, הפרת חובה חקוקה, ורשלנות. במשפט, שנערך בבית משפט השלום בתל אביב, נדחתה תביעתו של ידען והוא חויב בהוצאות משפט בסך 22,500 ש"ח[2].
ידען ערער על פסק הדין, אך בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו והטיל עליו לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין בסך של 30,000 ש"ח [9]. בפסק הדין נקבע: "ההתבטאויות, הכתבות והפעולות שעשו המערערים יכולות לפגוע ברגשות המשיבים בפרט, והציבור הדתי בכלל, ועל רקע זה יש לראות את ההתבטאויות הנגדיות המביעות את דעתם על כך, גם אם באופן פרובוקטיבי ובוטה".
בית משפט השלום קבע כי הכותבים החרדים צלחו את מבחן האמת, וגם את מבחן הצורך הציבורי בפרסום. בתי המשפט קבעו כי "נוכח התנהגותו המשתלחת והפרובוקטיבית של ידען בקדושי ישראל ובציפור נפשם של יהודים דתיים וחרדים, הייתה זו חובתם הציבורית, החברתית, הדתית, המוסרית והמקצועית בעיני המשיבים כעיתונאים ובעיני הרב סגל, כרב מוסמך וכדמות הלכתית בקהילתו, להגיב על הפרסומים שנחשבים בעיניהם כפרסומי תועבה משוקצים מבחינה דתית. פרסומים אלה מצד המשיבים היוו תגובה ומענה סבירים נוכח הוצאת לשון הרע של ידען וחבריו על רבני ישראל ושומרי תורת ישראל ונוכח תכיפותם ולשונם הבוטה". בעקבות תביעה אחרת שהגיש ידען חויב הרב מרדכי נויגרשל לשלם לידען 20,000 ש"ח. פסיקה זו הייתה "על דרך הפשרה" [10].
לצפיה במקור לחצו כאן
