בעוד המדינה גועשת בעקבות דיוני התקציב והחילונים מגלים ששוב הם היחידים שיישאו בנטל, בעוד "אחיהם" המתנחלים והחרדים יצליחו להתחמק (או לפחות לחטוף פחות), קרו בשבוע שעבר שני אירועים, שמשמעותם לחיים החילוניים במדינת ישראל היא לא פחות מהיסטורית.

האירוע הראשון הוא הקמת מינהלת הזהות היהודית – גוף שהוקם ביוזמת “הבית היהודי” כדי להנחיל "ערכים יהודיים" לציבור. בראשו יעמוד אביחי רונצקי, לשעבר הרב הצבאי הראשי וכיום ראש ישיבה בהתנחלות יצהר. אם לשפוט על פי הכישורים האישיים של בנט ורונצקי, על המינהלת הזאת להדיד שינה מעיניו של כל חילוני במדינה.

רונצקי הפך את הרבנות הצבאית מגוף זניח לאחד הגופים המשפיעים בצה"ל, בעיקר בכל הקשור להקניית חינוך ו"ערכים". בשנות ה–80 עברתי שירות מלא, בלי להיתקל ולו פעם אחת ברב צבאי; היום זה כבר בלתי אפשרי. הצבא נשלט פחות או יותר על ידי הרבנות. הנפגע העיקרי הוא חיל החינוך, שנהפך לגוף די זניח ומתבטל בפני הרבנות. מעדויות של חיילים ומכתבות בעיתונות מצטייר צבא, שבו הרבנות היא תמיד אורחת רצויה. לעומתה, אנשים ותכנים חילוניים נפסלים פעמים רבות מחשש לפגיעה בדת ובדתיים. שמעתי מקצין חינוך אחד, כי נכשל בכל ניסיון להביא לפקודיו הרצאות בעלות אופי חילוני – תמיד נמצא התירוץ כי הנושא או האיש יפגעו בנפשות הדתיות הרכות. בלית ברירה הוא נאלץ להסתפק בהרצאה של רב. הרי הנפשות החילוניות יכולות לספוג הכל.

בראיון ל"הארץ" (21.5) מזכיר רונצקי את הרעיון לבלות שבת במשפחה "אמונית". בשבת החילונית הוא מזלזל: "שבת חילונית? ...עם כל הכבוד. לראות טלוויזיה ביחד? ללכת לפאב?" ואכן, בצה"ל של היום כל חייל חילוני ימצא את עצמו מתישהו נאלץ “לעשות שבת” במשפחה דתית, ואיש אינו חושב ליישם אירוח הפוך. עכשיו רונצקי רוצה להרחיב את מעגל ההשפעה גם לבני נוער, ולעשות למערכת החינוך את מה שעשה לחיל החינוך.

אין מדובר באופן רשמי בהחזרה בתשובה – רק ברצון לחשוף ילדים לערכים הנפלאים של היהדות הדתית, שהם כמובן (זה ברור מדברי רונצקי) נעלים יותר מאלה החילוניים. אבל החזרה בתשובה זה לא. הרי אין היום בישראל מחזירים בתשובה כדוגמת הרב אמנון יצחק של שנות ה–80 – רק גורמים כמו חב"ד וחסידי ברסלב, או הגרעינים התורניים, שבסך הכל רוצים לקרב ילדים חילונים נבערים לנפלאות הדת ואורח החיים הדתי. אחר כך הם חוזרים בתשובה בעצמם. ועכשיו לגופים האלה יהיה גוף־על, ובמקום להיות ממומנים בדלת האחורית הם יוכלו לקבל מימון נדיב מהמדינה, בדרך המלך. והנה עשינו עוד צעד לקראת מדינה דתית מיסיונרית.

לא נורא, אומר לעצמו החילוני המצוי, קצת "יידישקייט" אף פעם לא הזיק. ובאמת השבת שלהם ערכית יותר מהשבת שבה אני נח, מטייל, רואה טלוויזיה... וכך גם מתחזק האופי היהודי של ילדי, ובעקבות כך של המדינה. זאת אולי הטרגדיה הגדולה ביותר של החילונים: שהם באמת קנו, כתוצאה של עשרות שנות חינוך ואידיאולוגיה, את התזה שהם נחותים תרבותית ו"ערכית". הרי העגלה החילונית גדושה בהרבה מהעגלה הדתית, ולאו דווקא בשידורי “האח הגדול”. ומדוע מוצאים החילונים ערכיות כה רבה בהפעלת שעוני שבת, מעליות שבת וטכנולוגיות מתקדמות אחרות כדי להימנע מלחיצה על כפתור? או באוסף החוקים והשיגיונות המגדירים את דיני הכשרות? או – אם לעבור לספירה ערכית גבוהה יותר - בשחיטה המתעללת בבעלי חיים? ומעל לכל – בחיים בהתנחלויות, תוך כדי יצירת אפרטהייד ובמקרים מסוימים התעמרות בשכנים הפלסטינים וגזילה שלהם? האם אלה ערכים? האם בפניהם על החילונים להתבטל?

אחת הסיבות להתבטלות החילונית היא שאלת האלטרנטיבה שמציגה התרבות החילונית. וכאן המקום להציג את המאורע ההיסטורי השני שקרה בשבוע שעבר – הוצאת הספר "מתי ואיך חדלתי להיות יהודי" של פרופ’ שלמה זנד. מסקנתו העיקרית היא, שאין באמת תרבות יהודית חילונית, אבל יש תרבות ישראלית אותנטית ושורשית. כל עוד יתעקשו החילונים לבסס את זהותם על יהדותם, הם ייפלו לבור הדתי – כי אין באמת תרבות יהודית שאינה טומנת בחובה את הדת. פרופ' זנד מציע לראשונה לחילונים אלטרנטיבה אמיתית: התנתקות מהיהדות ואימוץ הישראליות כמרכיב המרכזי של זהותם.

היפה הוא, שאין צורך ב"מינהלת הזהות הישראלית" כי מדובר בזהות אותנטית, שאינה צריכה מינהלת כדי להתגבש. היא מתגבשת בכל פעם ששני ישראלים נפגשים, או כשישראלי קורא טקסט בעברית. אבל עליה לעבור מחסום פסיכולוגי ענקי – מחסום התודעה שהתגבש לאחר שנים של חינוך אינטרסנטי ושיטתי: חוסר היכולת להכיר בכך, שהגיע הזמן לצמצם אם לא לבטל את מרכיב היהדות בזהותנו.

על הישראלים להפסיק לעסוק ביהדות, לעסוק בישראליות ולהתחיל להתגאות בה. כפי שפרופ’ זנד מציין, אין אח ורע בעולם לתנועה לאומית המתעקשת לא להשלים עם הצלחתה לייצר לאום ותרבות. המינהלת של רונצקי, גם אם אינה מכונה להחזרה בתשובה (ואני סבור שהיא כן כזאת), היא לפחות גוף המאיים על תרבותנו הישראלית.

אם ישכילו החילונים לעמוד על שלהם ולאמץ את דברי פרופ’ זנד, נוכל להתקדם עוד צעד אל האוטופיה של מדינה ליברלית ודמוקרטית. אם ימשיכו החילונים, כדרכם, להתבטל בפני הדת ויקבלו גם את המינהלת הזאת באדישות - נהיה מדינה יהודית יותר, אבל בוודאי לא המדינה שלה ייחלו חוזיה ומייסדיה.

ד”ר פרומן הוא יו”ר הפורום החילוני

מקור הארץ