הצהלה העולמית בעקבות פסק הדין התקדימי של בית המשפט העליון בארה"ב, שעיגן בחוקה את הזכות לנישואים חד מיניים, כמעט והטביעה קולות שהזהירו שמדובר במדרון חלקלק. עבור אנשים דתיים המאמינים בתנ"ך, נישואים חד-מיניים נדחים על הסף בגלל הסיבה הפשוטה והברורה של האיסור האלוקי על קיום מערכות יחסים כאלה. אבל לא כל הטיעונים כנגד ההחלטה היו דתיים. לא מעט שמרנים ניסו להסביר שהשכל הישר נזעק כלפי החלטה כזו, שעלולה להוביל למדרון חלקלק. כפי שציינו בחוות דעתם שופטי המיעוט שהתנגד להחלטה, במשך אלפי שנים נישואים נחשבו לקשר מקודש בין גבר לאישה. אם משנים בהינף יד את ההגדרה העתיקה וקובעים שנישואים אינם דווקא בין גבר ואשה, מי יעצור שינויים אחרים? מה מונע מאנשים לקום ולדרוש שינוי נוסף – כזה, למשל, שיקרא תיגר על הגבלת מספר השותפים לנישואים לשניים?
ליברלים נלהבים נטו לפטור את השאלות הללו בזלזול עד עתה. אבל אתמול פרסם הניו יורק טיימס מאמר ראשי פרי עטו של ויליאם בוד, פרופסור למשפטים באוניברסיטת שיקגו, תחת הכותרת: "האם פוליגמיה היא הבאה בתור?".
פוליגמיה, נישואים למספר בני אדם, אסורה בחוק בכל מדינות המערב. אבל בוד קרא בעיון את פסק הדין של בית המשפט העליון, והוא רואה סימנים מעודדים עבור החפצים בבעל נוסף או באישה נוספת. או בשניהם גם יחד. "עכשיו, כשנישואים חד-מיניים הושגו, אנחנו יכולים לשאול האם מערכות יחסים בין כמה אנשים צריכות להיות הדבר הבא בתור. יש טיעון טוב מאד בעד. דעת הרוב שנכתבה על ידי השופט אנתוני מ. קנדי לא התמקדה בנושא של נטייה מינית. הפוקוס שלה היה על: "הזכות הבסיסית להינשא", זכות שקנדי אמר שאין להגביל אותה בגלל הגדרות היסטוריות נוקשות או להותיר אותה לחסדי תהליכי חקיקה. הזכות הזו הוגדרה כקשורה לאנטומיה והגשמה, גידול ילדים וסדר חברתי. לאור זה, למבוגרים שמקיימים מערכות יחסים מרובות משתתפים ורוצות להקים משפחה ולהצטרף לקהילה יש טענה חזקה לגבי זכותם להינשא".
בוד, אגב, לא מתאר את הפוליגמיה התנכ"ית דווקא, זו של גבר אחד שנישא למספר נשים. גם הפוליגמיה הזו, כמובן, נאסרה בחרם דרבינו גרשום לפני כאלף שנים, חרם שהתקבל מאז ברוב קהילות ישראל. אבל הדוגמה של גבר אחד שנושא מספר נשים היא לא זו שבראש מעייניהם של שוחרי הפוליגמיה. מה שהם חושבים עליו הוא מערכות יחסים שכוללות כל מספר אנשים שהוא מכל מין. אישה אחת ושני גברים? הולך. שלוש נשים וחמישה גברים? גם. אחרי הכל, הזכות לנישואים היא כה בסיסית, שאסור 'להגביל אותה בגלל הגדרות היסטוריות נוקשות'.
רוב האנשים, כולל תומכי הנישואים החד-מיניים, מתנגדים אינסטינקטיבית לאפשר לקבוצות של בני אדם להגדיר את עצמם כנשואים זה לזה. הסיבות שהם נותנים קשורות בעיקר ל'ערעור הסדר החברתי'. אבל בוד, בהתבסס על ההיסטוריה של התנועה למען נישואים חד מיניים, מזהיר שטיעונים כאלה לאו בהכרח יחזיקו מים בעתיד. "אנחנו צריכים לזכור שההתנגדויות הנחרצות של היום נראות לפעמים טריוויאליות כמה עשורים לאחר מכן. מעט מאד אנשים תמכו בזכות חוקתית לנישואים חד-מיניים לפני שני עשורים. אבל ככל שאנחנו צופים ביותר התנסויות עם משפחות לא-גרעיניות, הדעה שלנו על נישואים למספר אנשים יכולה גם כן להשתנות".
למרבה הצער, סביר שהוא צודק. אכן, גם ליברלים גדולים התנגדו לנישואים חד-מיניים לפני שני עשורים, ובכל זאת הגענו למצב שבו רוב העולם המערבי תומך היום בעיוות הזה של מושג הנישואין. עם שטיפת מוח תקשורתית מתמשכת וליברליות חסרת גבולות ובעלת מוסר גמיש ומשתנה, ייתכן מאד שפוליגמיה תשיג אותו הישג.
בהיעדר מוסר תורני, המכוון על פי דברי האלוקים, בני האדם מועדים תמיד להידרדר במדרון חלקלק. היום אלה נישואים חד מיניים, מחר זו תהיה כנראה הרשות להינשא למספר אנשים בו-זמנית. והשלב הבא? חכו, זה רק עניין של זמן לפני שתוקם התנועה למען הזכות להינשא לחית המחמד שלך. המשך יבוא.
מקור: הידברות
