ציון שלום,
במשך שנים עבדנו יחד. היינו מאושרים. אף פעם לא סיפרתי לך את זה, אבל התוף תמיד קינא בי.
במהלך ההופעה תמיד נותנים לו מכות על הראש.
הגיטרה והפסנתר תמיד התלוננו שהם לא מקבלים מספיק במה וצומי.
אבל אני תמיד קיבלתי כבוד של מלך!!
כשהיית מחזיק אותי בבמה כולם מחאו לנו כפיים. היינו צמד נפלא.
אבל ציון, יש לי בשורה לבשר לך:
נמאס לי!!!
די!!! אני לא יכול יותר!!!
אתה מסריח מהפה המטונף שלך.
כמה סירחון יש לך מהפה!! זה כבר בלתי נסבל!!!
תמיד חשבתי שאולי תשתנה ושתקתי.
אבל עכשיו שאיחלת מיתה לתלמיד חכם,
אין תקנה לריח שיוצא לך מהפה.
אני עוזב אותך.
נ.ב
לקחתי לך את הכיפה, גם ככה אתה לא דתי
לא שלך בידידות
המיקרופון