בקידוש של ליל חג הסוכות, המברך פותח בברכת בורא פרי הגפן, ולאחריה הוא מברך "אשר בחר בנו מכל עם" ומסיים "מקדש ישראל והזמנים",  ולאחר מכן הוא מברך "לישב בסוכה", ומסיים בברכת "שהחיינו". ואז שותה הוא וכל בני הבית מן היין. (כפי שמודפס במחזורים).

והנה הנשים, הן פטורות מן התורה ממצות הסוכה. וכשהן מחמירות על עצמן ויושבות בסוכה, הן מקיימות בזה מצוה גדולה, וזוכות לשבת בסוכה, אך למנהג הספרדים, אין הנשים מברכות על המצוות שהן פטורות מהן. ולכן, אשה הנוטלת לולב, אינה מברכת "על נטילת לולב", וכן כל כיוצא בזה. אשה היושבת ואוכלת בסוכה, אינה מברכת "לישב בסוכה".

ולפיכך כתבו הפוסקים, שכאשר שומעת האשה מפי האיש את הקידוש, והוא מברך "לישב בסוכה", לא תענה אחריו "אמן", כי עניית ה"אמן" תהיה הפסקה בין הברכה לטעימת היין שאחרי הקידוש. אלא עליה לענות אמן רק בהרהור הלב. ולאחר מכן כשיברך המקדש "שהחיינו", תענה אמן אחר ברכתו, כי ברכת שהחיינו שייכת גם לנשים. (אבל מנהג האשכנזים שנשים מברכות על מצות עשה שהן פטורות ממנה, וממילא רשאית גם לענות "אמן"). (חזון עובדיה עמוד קמט).

כתב האור זרוע בשם הירושלמי, שמצוה להדליק נרות בערב יום טוב, כשם שמצוה להדליק נרות בערב שבת. אולם אן לברך ברכת "שהחיינו" בשעה שמדליקים נרות. וכן כתבו עוד הרבה פוסקים. אולם כתבו, שאותן הנשים שנוהגות בכל זאת לברך שהחיינו בשעה שהן מדליקות נרות, אין ברכתן "ברכה לבטלה", שהרי סוף סוף יש לברך שהחיינו על עצם היום הקדוש שמגיע מחדש. ולכן, אותן הנוהגות לברך שהחיינו בשעת הדלקת הנרות, אף שלכתחילה עדיף שלא ינהגו כן, מכל מקום אין בדבר איסור.

אולם יש לדעת, שאשה המברכת "שהחיינו" בשעת הדלקת הנרות, לא תוכל לענות "אמן" כאשר האיש יברך "שהחיינו" בקידוש. משום שהיא נפטרה כבר מברכת שהחיינו בשעת הדלקת הנרות, וכעת ברכה זו אינה שייכת אליה, ואם היא תענה "אמן", הרי יהיה הפסק בין ברכות הקידוש לטעימת היין.

ולסיכום: נשים אינן עונות "אמן" על ברכת "לישב בסוכה" שבקידוש. וטוב שלא לברך שהחיינו בשעת הדלקת נרות החג. ואשה המברכת שהחיינו, לא תענה "אמן" על ברכת שהחיינו שבשעת הקידוש על היין. (ואם ענתה "אמן", עדיף שלא תשתה כלל מהיין של הקידוש).