אם ריס מעצבן שנשר ונכנס לכם לעין גרם לכם אי-פעם לתהות למה אתם צריכים ריסים, הנה התשובה: העיניים שלנו שומרות על עצמן נקיות ולחות בזכות רפלקס העפעוף שמופעל על ידי קולטנים בעיניים – ובריסים. כאשר נוצר מגע בריס או כאשר העין מתייבשת, הקולטנים 'נדלקים' ואנו מעפעפים, מה שמגן על העין מפסולת ופציעה ומלחלח את שטחה. בקצרה, הריסים הם שומרי הסף של העיניים.
העיניים הם אבר כה מופלא, שמדענים המקדמים אמונה באבולוציה התקשו מאז ומתמיד להסביר את אופן תפקודם. מחקר שפורסם לאחרונה על ידי המכון הטכנולוגי של אוניברסיטת ג'ורג'יה, עומד להפוך את מלאכת ההסברה שלהם קשה מתמיד. המחקר בדק את אורך הריסים של 22 יונקים, וגילה עובדה מדהימה: מג'ירפות ועד קיפודים, אורך הריסים היה תמיד 'אופטימלי – כשלישי מרוחב העין של היונק. באורך זה, גילו החוקרים, הריס כולא שכבה מגוננת של אוויר מעל העין, שכבה שמקטינה בחמישים אחוז כניסת גופים זרים והתייבשות של העין. ריסים קצרים יותר לא היו משיגים את המטרה הזו – וריסים ארוכים יותר היו מכוונים אוויר וחלקיקים אל העין, במה שהיה גורם יובש וגירוי בעיניים.
איך יכולים המאמינים באבולוציה להסביר את הדיוק הזה? התגובה הטובה ביותר שיש להם להציע היא: "הריסים היו צריכים להתפתח לגודל מסויים היחסי לעין". כמובן, אין בכך שום הסבר מדעי לעובדה שתפקוד אופטימלי כזה מופיע אצל יונקים מכל הסוגים והמינים. האבולוציה, שטוענת כי אבותינו הקדומים היו זוחלים הולכים על ארבע, לא מציעה שום תשובה לשאלה מהיכן הגיעו העפעפיים – שאליהם מחוברים הריסים החשובים כל כך. "כנראה שלעולם לא נדע מתי הזוחלים המוקדמים או קרוביהם הדגים פיתחו את העפעפיים ואת שרירי העפעף", מודה המומחית לאבולוציה ג'ניפר קלארק בספר שהוציאה ב-2012, בעוד פרופסור איבאן שוואב טוען בספרו שיצא באותו שנה כי: "לא ניתן להיות בטוחים לגבי מקורה של העין". יש לו אפילו אשם בתקלה הזו: לדבריו, מדעני האבולוציה לא יכולים לספק הסברים על התפתחות העיניים בגלל...."הרקורדים הלוקים-בחסר של מאובנים"...
קרדיט: הידברות
