באחת ההלכות ביארנו את חיוב האכילה בסוכה בימי חג הסוכות, ושנשים פטורות מן הדין ממצות סוכה, ורשאיות לאכול מחוץ לסוכה, ומכל מקום, אשה שמחמירה על עצמה לאכול בסוכה, יש לה שכר על כך.

ומאחר שביארנו שהנשים פטורות מן הדין ממצות ישיבה בסוכה, נבאר עוד דין המסתעף מכך, והוא לעניין מי ששכח להזכיר "יעלה ויבא" בברכת המזון של ליל חג הסוכות, שהדין הוא שאם נזכר בברכת "בונה ירושלים" לאחר שאמר ברוך אתה ה', ולא סיים עדיין "בונה ירושלים", יאמר "למדני חקיך" ויחזור לאמירת יעלה ויבא, ואם נזכר אחר שסיים "בונה ירושלים", יאמר, "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, אשר נתן מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון את יום חג הסוכות הזה את יום טוב מקרא קודש הזה, ברוך אתה ה', מקדש ישראל והזמנים". ואם נזכר לאחר שהתחיל את ברכת הטוב והמטיב (שהיא ברכת האל אבינו מלכינו), יחזור לראש ברכת המזון ויברך שנית עם הזכרת יעלה ויבא. וכל זה דוקא בליל חג הסוכות, כאשר יש חיוב מן התורה לאכול פת בסוכה, אבל ביום חג הסוכות בבוקר, וכן בשאר ימי החג, אם שכח להזכיר יעלה ויבא, אינו חוזר לברך ברכת המזון, וכן אם מסיבה כלשהי לא אכל פת בסוכה, מפני שירדו גשמים וכדומה,  אינו חוזר לברך ברכת המזון, משום שהחיוב לחזור לראש ברכת המזון, תלוי אם יש חיוב לאכול פת באותה הסעודה, (כמו שביארנו בדין הזכרת רצה והחליצנו), ומכיון שיש פוסקים שסוברים שאין חיוב באכילת פת ביום טוב, אנו חוששים לדבריהם מפני ספק ברכות, ולכן אין לחזור ולברך שוב. ואף על פי שאנו תופסים להלכה כדעת הסוברים שיש חיוב באכילת פת אף בבוקר יום טוב, וכן אנו פוסקים שגם מי שאינו יכול לאכול בסוכה חייב לסעוד עם פת בביתו, מפני כבוד ועונג יום טוב, מכל מקום לעניין חזרה על ברכת המזון אנו חוששים לדברי אותם הסוברים שאין חיוב באכילת פת, שהרי כלל גדול בידינו "ספק ברכות להקל", (וכפישביארנו בדין מי שמסופק אם בירך ברכות השחר).

אבל אשה ששכחה להזכיר "יעלה ויבא" בברכת המזון של חג הסוכות, אינה חוזרת לברך ברכת המזון, ואף אם אירע לה ששכחה להזכיר יעלה ויבא בליל החג, אינה חוזרת לברך שוב. שהרי ביארנו שהנשים פטורות ממצות אכילת כזית פת בליל החג, וכל סעודה שאינה חובה, אם שכח להזכיר בה יעלה ויבא, אינו חוזר לברך שנית. ואף על פי שהן נוהגות לאכול פת בחג מפני עונג וכבוד החג, כפי שגם האנשים אוכלים ביום החג, מכל מקום כפי שביארנו לעניין ברכת המזון אנו חוששים לסברת הפוסקים שאין חיוב באכילת פת, וספק ברכות להקל. אבל בליל חג הפסח, שאז לכל הדעות גם הנשים חייבות באכילת כזית מצה, אם שכחה להזכיר יעלה ויבא, דינה כדין האיש בברכת המזון של ליל חג הסוכות, וכמבואר.