ספר חפץ חיים - הלכות אסורי לשון הרע - כלל ז
ג. כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרָע, אִם שָׁמַע מֵאֶחָד, כֵּן הַדִּין, (ד) אֲפִלּוּ אִם שָׁמַע מִשְּׁנַיִם אוֹ יוֹתֵר, וְלָא מִבָּעֵי (פֵּרוּשׁ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר) בַּדָּבָר, (ה) שֶׁנַּעֲשׂוּ רְשָׁעִים עַל יְדֵי סִפּוּרָם, בְּוַדַּאי אֵין לְהַאֲמִינָם, אִם סִפְּרוּ לוֹ, כֵּיוָן דַּאֲפִלּוּ לְפִי דִּבְרֵיהֶן, שֶׁפְּלוֹנִי עָשָׂה שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן, עָבְרוּ   הכרויות לדתיים  עַל לָאו דְּ"לֹא תֵלֵךְ רָכִיל" (וַיִּקְרָא י"ט ט"ז), שֶׁהוּא אֲפִלּוּ עַל אֱמֶת, אִם כֵּן רְשָׁעִים הֵם, אֵיךְ נַאֲמִינָם עַל יִשְׂרָאֵל זֶה, שֶׁהוּא בְּחֶזְקַת כָּשֵׁר גָּמוּר לְעֵת עַתָּה? דְּהַחָשׁוּד עַל לָאו דְּלָשׁוֹן הָרָע, חָשׁוּד לְשַׁקֵּר וּלְהַחְלִיף וּלְהוֹסִיף, וּמַה בְּכָךְ שֶׁהֵם תְּרֵי, אֲפִלּוּ הַרְבֵּה יוֹתֵר, קֶשֶׁר רְשָׁעִים אֵין מִן הַמִּנְיָן, אֶלָּא אֲפִלּוּ אִם הוּא דָּבָר, שֶׁאֵין נַעֲשִׂין רְשָׁעִים עַל יְדֵי סִפּוּרָם, אִם הָאֱמֶת אִתָּם, אֲפִלּוּ הָכֵי (ו) אָסוּר לְקַבֵּל דִּבְרֵיהֶם (ז) וּלְהַאֲמִינָם בְּהַחְלָטָה, דְּאֵין חָל שֵׁם עֵדוּת, אֲפִלּוּ עַל שְׁנַיִם וְיוֹתֵר, אֶלָּא בְּבֵית דִּין, אֲבָל חוּץ לְבֵית דִּין לֹא, דַּאֲפִלּוּ אִם יֹאמְרוּ שֶׁקֶר, אֵינָם נִקְרָאִים עֵדֵי שֶׁקֶר, כִּי אִם מוֹצִיא שֵׁם רָע בְּעָלְמָא, (וְכִדְאִיתָא בְּסֵפֶר מִצְוֹת קָטָן לֹא תַעֲשֶׂה רל"ה) וְכָל זֶה לְהַחְלִיט, אֲבָל לָחוּשׁ מֻתָּר, אֲפִלּוּ אִם לֹא שָׁמַע רַק מֵאֶחָד וְכַנַּ"ל:
ד. וְהוּא הַדִּין, אִם יָצָא (ח) קוֹל עַל אֶחָד, שֶׁעָשָׂה מַעֲשֶׂה אוֹ שֶׁדִּבֵּר דָּבָר, שֶׁלֹּא כָּרָאוּי עַל פִּי הַתּוֹרָה, בֵּין שֶׁהוּא אִסּוּר חָמוּר וּבֵין שֶׁהוּא אִסּוּר קַל, אֲפִלּוּ הָכֵי אָסוּר לְקַבְּלוֹ לְהַאֲמִינוֹ בְּהַחְלָטָה, רַק לָחוּשׁ, עַד שֶׁיִּתְבָּרֵר הַדָּבָר, וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיִּזָּהֵר מְאֹד, אִם רוֹצֶה לְסַפֵּר אֶת הַדָּבָר לַאֲחֵרִים, (ט) שֶׁלֹּא יְכַוֵּן לְהַעֲבִיר הַקּוֹל וּלְגַלּוֹתוֹ יוֹתֵר, וּכְמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ לְעֵיל בִּכְלָל ב' סָעִיף ג', עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב:
 
ספר שמירת הלשון ח"א - חתימת הספר - פרק ד
וְזֶה לְשׁוֹן זֹהַר חָדָשׁ פָּרָשַׁת לֶךְ לְךָ, וְאָמַר ר' אַבָּהוּ, בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה שְׂכָרוֹ שֶׁל אָדָם הָעוֹשֶׂה לְאַחֵר לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה. מְנָא לָן? מִמַּה דִּכְתִיב (בְּרֵאשִׁית י"ד י"ח), "וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם". תָּנֵי רַבִּי חִיָּא רַבָּה, בְּשָׁעָה שֶׁנִּשְׁמַת הַצַּדִּיק הַמַּחֲזִיר בִּתְשׁוּבָה לַאֲחֵרִים, יוֹצֵאת מִן הַגּוּף, מִיכָאֵל, הַשַֹּר הַגָּדוֹל, הַמַּקְרִיב נַפְשׁוֹת הַצַּדִּיקִים לִפְנֵי בּוֹרְאוֹ, הוּא יוֹצֵא וּמַקְדִּים שָׁלוֹם לְנִשְׁמָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק, שֶׁנֶּאֱמַר, "וּמַלְכִּי צֶדֶק" - זֶה מִיכָאֵל, רֹאשׁ שׁוֹמְרֵי שַׁעֲרֵי צֶדֶק. "מֶלֶךְ שָׁלֵם" - זוֹ יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה. "הוֹצִיא לֶחֶם וְיָיִן" - שֶׁהִקְדִּים וְיָצָא לִקְרָאתוֹ וְאוֹמֵר לוֹ, שָׁלוֹם בּוֹאֲךָ. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ:
וּבְדַף ס"ב ע"ב, כָּרוֹזָא כָּרֵיז בְּכָל יוֹמָא, זַכָּאִין אִנּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְתָא, וְאִנּוּן דִּמְזַכִּין לְהוּ לְאַחֲרָנִין, וְאִנּוּן דְּמַעֲבִירִין עַל מִדּוֹתֵיהֶן. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ בְּקִצּוּר:
וְגַם יִהְיֶה בְּוַדַּאי סִיּוּעַ עַל יְדֵי זֶה לְמַהֵר בִּיאַת הַגּוֹאֵל בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁהָיָה זֶה גּוּפָא סִיּוּעַ לִגְאֻלַּת מִצְרַיִם, שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶן אָז עֲוֹן לָשׁוֹן הָרָע, וּכְמוֹ דְּאִיתָא בְּמִדְרָשׁ רַבָּה פָּרָשַׁת אֱמֹר, בִּשְׁבִיל אַרְבָּעָה דְּבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, שֶׁלֹּא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם וְלֹא שִׁנּוּ אֶת לְשׁוֹנָם וְלֹא אָמְרוּ לָשׁוֹן הָרָע, וְלֹא נִמְצָא אֶחָד מֵהֶן פָּרוּץ בַּעֲרָיוֹת.