הדיווח הבא מופיע בספרי רפואה רבים העוסקים באנטומיה ורפואה, ובכל אנציקלופדיה מצויה.
(הציטוט שלפנינו מתוך אנציקלופדיה ''מכלל'' כרך ו' עמ' 109):
''עד לגילויים של אמצעי ההרדמה הנוטלים את כושר החישה של הגוף או גורמים לאילחוש אבר מסויים, היו הניתוחים מלווים ביסורים נוראים. אולם תודות לאמצעי ההרדמה בימינו, אין המנותח מרגיש כל כאב.
ההרדמה נעשית על ידי נשימת חומרי הרדמה (כגון כלופורם, אתר, תחמוצת החנקן ועוד) או על ידי הזרקת חומרי הרדמה (כגון פרוקאין, נובוקאין ועוד).
הראשון שהרדים חולה לשם ניתוח היה הרופא האמריקני קרפורד לונד אשר כבר בשנת 1842 ביצע את ההרדמה הראשונה אולם לא פירסם את תגליתו והיא לא היתה ידועה בחוגי הרופאים כלל, עד שבשנת 1846 גילה מחדש רופא השיניים האמריקני ויליאם מורטון את התגלית הגדולה של אפשרות ההרדמה''.
ומה האמת, האמנם ההרדמה הרפואית לשם ניתוח בוצעה לראשונה לפני כ150- שנה בלבד, על ידי הרופא האמריקני קרפורד לונד?
הנה לשון התלמוד (בבא מציעא פג, ד) על אודות הניתוח אשר בוצע בגופו של רבי אלעזר בנו של רבי שמעון בר יוחאי (רבי אלעזר נותח לשם הסרת שומן. וראה בתלמוד שם את הסיבה המדהימה אשר עבורה בוצע הניתוח). נזכיר שרבי אלעזר חי לפני כאלפיים שנה(!):
''אשקיוהו סמא דשינתא (השקוהו סם שינה), ועיילוהו (והכניסוהו) וכו', וקרעו לכרסיה (ופתחו את בטנו) הוו מפקי מיניה דיקולי דיקולי דתרבא (והוציאו ממנו כמויות נכבדות של שומן. דיקולי = סלי) וכו'
