פפירוס אפיאור (עדות כתובה לעשרת המכות) וד"ר ויליקובסקי

"פפירוס איפואר" היא קינה של מקונן מצרי בשם זה, המתאר אסונות יוצאי דופן המתרחשים לעמו המצרי, שהוא עד להם. הקינה מזכירה באופן ברור את עשרת מכות מצרים לפרטיהן, בדיוק כפי שמתואר בתורה. וגם, הוויכוח הגדול על שיטת התיארוך של ד"ר ויליקובסקי לפפירוס זה. (ארכיאולוגיה והתנ"ך).

 
במסגרת סדרת המאמרים באתר על ממצאים ארכיאולוגיים המאמתים את התנ"ך, (לחץ כאן לקריאת המאמר "נתגלו שרידים מנס קריעת ים סוף", לחץ כאן לקריאת המאמר "הארכיאולוגים גילו במעמקי האדמה את המבול"), בבחינת "אמת מארץ תצמח", נתייחס הפעם ל"פפירוס איפואר", המאמת את עובדת עשרת המכות שקיבלו המצרים, כמתואר בחומש שמות. ("פפירוס" – מסמך שנכתב בתקופה קדומה מאד, בכתב ובחומר שנהגו להשתמש באותה העת. "איפואר" – שמו של כותב הפפירוס המדובר).
 הכרויות לדתיים
מהו "פפירוס איפואר"? פפירוס איפואר היא קינה של מקונן מצרי בשם זה, המבכה את חורבנה של ארצו. מרוח הדברים של הכותב ניכר בעליל, שאין הוא כותב נבואה כל שהיא על העתיד, אלא תיאור עצוב וכואב של אסונות יוצאי דופן המתרחשים לעמו המצרי, שהוא עד להם. חורבן זה, כפי שהוא מתואר בקינה, מזכיר באופן ברור את עשרת מכות מצרים לפרטיהן, בדיוק כפי שמתואר בתורה. ואפילו עמוד האש ההולך לפני המחנה מוזכר בפפירוס: "ראה, האש עלתה גבוה גבוה, ולהבתו הולכת נגד אויבי הארץ". כמו כן מודגש לאורך כל הדרך כיצד העבדים והשפחות אינם שותפים לסבל, ואדרבא, הם נהנים: "הנה השפחות לובשות תכשיטי הגבירות", מתאים לכתוב(שמות יב, לה): "וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת".
 
הפפירוס מונח במוזיאון ליידן שבהולנד משנת ה'תקפח (1828 למניינם), ומספרו הקטלוגי הוא 344. הפפירוס כתוב משני צדדיו, ומכיל שבעה עשר עמודים. רק בשנת ה'תרסט (1,909 למניינם) הצליח ההיסטוריון אלן גרדינר לתרגם את הפפירוס מכתב החרטומים לאנגלית. אך הוא כותב בהקדמתו כי לא יתכן שהתיאור הוא ריאלי, שכן אין כל הגיון בכך שהעבדים והשפחות נהנים בשעה שהאדונים סובלים. בדרך כלל, כל אימת שיש אסון כלכלי, מגפה וכדומה, העבדים והשפחות הם הראשונים לסבול!
 
החוקרים לא קישרו בין הפפירוס לבין סיפור יציאת מצרים התנכ"י, למרות ההקבלה הגדולה שביניהם, משום שבהתאם למקובל ולמוסכם על המחקר ההיסטורי, נקבע מקומו של הפפירוס בטעות 600 שנה לפני יציאת מצרים.
 
ה"כרונולוגיה המצרית" וקביעת התאריכים של כל הממצאים במצרים, המקובלת בקרב החוקרים, נקבעה על ידי האג'יפטולוג לפסיוס, שעמד בראש משלחת של חוקרים גרמנים, על פיה קבעו גם את הכרונולוגיה של כל העמים הקדומים במזרח התיכון. אמנם, יש לדעת ששיטתו נולדה כתוצאה מחישובים מסורבלים, ומורכבת מחוליות חלשות, המבוססות על בליל של עובדות והשערות כאחד, מחוסר מקום להסבר חישוביו המסובכים, נסתפק בדבריו של יהושע עציון בספרו "התנ"ך האבוד": "המערכת המצרית אינה אלא מודל שנבנה על ידי עובדות והשערות".  
 
והנה, פרופסור עמנואל וליקובסקי הוכיח בספריו הרבים ("עולמות מתנגשים" Worlds in Collision . "תקופות בתוהו" Ages in Chaos. ועוד) מתוך הסתייעות בתחומים רבים ומגוונים, כי יש להסיט את כל הכרונולוגיה המצרית ב-600 שנה קדימה. שיטתו הוכחה כנכונה אף במחקר מדעי שערך ד"ר מילה, הוא שלח בד מתכריכי חנוט מצרי לבדיקות בפחמן-14, התוצאות שפורסמו אכן הראו שהתכריכים הם מן המאה הרביעית ולא מן המאה השתים-עשרה לפסה"נ. כלומר, 600 שנה לאחר התאריך של הכרונולוגיה המקובלת, בדיוק כטענת פרופסור וליקובסקי. מעתה, הוברר כי הפפירוס נכתב בזמן יציאת מצרים, ולא זו בלבד, אלא לפתע הוברר כי 13 אירועים שונים הכתובים בתנ"ך מצטלבים באופן מדהים עם ממצאים ארכיאולוגיים שנמצאו, כגון: נפילת חומות יריחו, ביקור מלכת שבא בישראל בזמן שלמה המלך, ועוד.

פרופסור עמנואל ויליקובסקי


עבודותיו של וליקובסקי גרמו לזעזוע עמוק ביותר בקרב קהיליית החוקרים העוסקים בתחום זה של המחקר הארכיאולוגי. רעיונותיו איימו למוטט מבנים מסועפים שנבנו על ידי חוקרים רבים בדי עמל, יחד עם כל טענותיהם ולגלוגם על דברי התנ"ך מכח ממצאים ארכיאולוגיים, אשר כעת התברר כי ממצאים אלו דווקא מאמתים את דברי התנ"ך. מפחד גילוי האמת הופעל "טרור מדעי" כנגדו: הוצאת הספרים "מקמילן" נדרשה להסכים ששלושה מומחים נוספים יאשרו את תוכן הספר כתנאי לפירסומו. לאחר שהדבר נעשה, והספר יצא לאור, הופעלו איומי חרם על ההוצאה מצד הממסד המדעי, עד שזו ויתרה על הזכויות, והספר הועבר להוצאה אחרת. כמו כן, מנהל האגף האסטרונומי של מוזיאון הטבע בניו יורק פוטר בגלל כוונותיו להציג כמה מרעיונותיו של וליקובסקי, ועוד, ועוד. ממה הם כל כך מפחדים? נקודה למחשבה.
 
(הערה: קיצרנו בשיטתו של וילקובסקי, להרחבה בענין לחץ כאן לאתר "התנ"ך וארכיאולוגיה של העולם העתיק" שמוקדש כולו לנושא. וכן בספר "התנ"ך האבוד", יהושע עציון. ובספר "מסע אל פסגת הר סיני", הרב מרדכי דוד נויגרשל, נספח ב).

                                 חלק מן ההקבלות בין פסוקי התורה ופפירוס איפואר

ספר שמות	פפירוס אפיאור
וַיְהִי הַדָּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם (ז, כא). מכת דם.	מכות בכל הארץ, דם בכל מקום.
וַיֵּהָפְכוּ כָּל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְדָם...וַיַּחְפְּרוּ כָל מִצְרַיִם סְבִיבֹת הַיְאֹר מַיִם לִשְׁתּוֹת, כִּי לֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מִמֵּימֵי הַיְאֹר (ז, כ,כה). מכת דם.	הנהר הוא דם. האנשים נרתעים מלטעום, בני אנוש צמאים לדם. אלה הם מימינו, זהו אושרנו! מה נעשה? הכל נחרב.
הִנֵּה יַד ה' הוֹיָה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, בַּסּוּסִים, בַּחֲמֹרִים, בַּגְּמַלִּים, בַּבָּקָר וּבַצֹּאן, דֶּבֶר כָּבֵד מְאֹד (ט, ג). מכת דבר.	כל החיות לבם בוכה הבקר גועה.
וַה' נָתַן קֹלֹת וּבָרָד, וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה... וַיַּךְ הַבָּרָד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם אֵת כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה, וְאֵת כָּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד, וְאֶת כָּל עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר (ט, כג,כה). מכת ברד. .	עצים הושמדו. אמנם כן, שערים, עמודים וקירות נאכלו על-ידי האש... מצרים בוכה. ארמון המלוכה בלא רווחיו [אוצרותיו], בלא פירות, בלא תבואה, אשר לו [לאוצרות, היו בעבר] שייכים החיטה, השעורה, האווזים והדגים.
וַיֹּאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ, וְאֵת כָּל פְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד, וְלֹא נוֹתַר כָּל יֶרֶק בָּעֵץ וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם (י, טו). מכת ארבה.	אמנם כן, השחת הכל אשר עוד אתמול נראה, האדמה הושארה ללאותה כמו אחרי קציר פשתה. אין למצוא פירות ולא ירק... רעב.
וִיהִי חֹשֶׁךְ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם (י, כא). מכת חושך.	הארץ בלי אור
וה' הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ, עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר (יב, כט). מכת בכורות.	אמנם כן, בני הנסיכים הושלכו לעבר הקירות. בתי הסוהר חרבו.
וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה בְּמִצְרָיִם כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת... וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ, כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים (יב, כט,לג). מכת בכורות.	היתה צעקה גדולה במצרים. הנהמה נשמעת בכל הארץ מעורבת בקינות. מי שמניח אחיו באדמה נמצא בכל מקום. אמנם כן, הגדול והקטן זעקו: הלואי ואמות. האמנם זהו סוף האדם? לא הריון ולא לידה?
וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ, וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם, לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה:  (יג, כא).	ראה, האש עלתה גבוה גבוה, ולהבתו הולכת נגד אויבי הארץ.
וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת (שמות יב, לה).	הנה השפחות לובשות תכשיטי הגבירות.